דלקת מפרקים שגרונית

דלקת מפרקים שגרונית היא הפרעה דלקתית כרונית שמשפיעה על המפרקים, אך לא רק. אצל אנשים מסוימים המצב יכול לפגוע במגוון רחב של מערכות גוף, כולל העור, העיניים, הריאות, הלב וכלי הדם.

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית, משמע היא מתרחשת כאשר מערכת החיסון של האדם תוקפת בטעות את רקמות גופו.

בניגוד לנזק באוסטאוארתריטיס (דלקת מפרקים ניוונית), דלקת מפרקים שגרונית משפיעה על ציפוי המפרקים, וגורמת לנפיחות כואבת שעלולה לגרום בסופו של דבר לשחיקת עצם ולעיוות מפרקים, כאשר הדלקת הקשורה למחלת המפרקים היא זו שעלולה לפגוע גם בחלקים אחרים של הגוף.

בעוד שסוגים חדשים של תרופות שיפרו את אפשרויות הטיפול באופן דרמטי, דלקת מפרקים שגרונית קשה עדיין עלולה לגרום ללקויות פיזיות משמעותיות.

במאמר זה נלמד על:

• תסמינים וסימנים
• גורמים לדלקת מפרקים שגרונית
• גורמי סיכון
• סיבוכים אפשריים
• אבחון
• טיפול

מהם התסמינים והסימנים של דלקת מפרקים שגרונית?

הופעת המחלה משתנה מאוד ותסמינים לא ספציפיים כמו למשל עייפות, תסמינים דמויי שפעת, חום, הזעה וירידה במשקל הם שכיחים.

ישנם גם סוגים נדירים יותר של דלקת מפרקים דלקתית, כמו למשל דלקת שיגרון פלינדרומי, בהם המטופל חווה התקפים של כאבי מפרקים ונפיחות שדומות לדלקת מפרקים שגרונית, אך במצב זה המפרקים חוזרים לקדמותם בין ההתקפים.

חולים עם דלקת שיגרון פלינדרומי עלולים לפתח מאוחר יותר דלקת מפרקים שגרונית.

סימנים ותסמינים של דלקת מפרקים שגרונית עשויים לכלול:

• מפרקים רכים, חמים ונפוחים
• נוקשות מפרקים שלרוב גרועה יותר בבקרים ואחרי חוסר פעילות
• עייפות, חום ואובדן תיאבון

דלקת מפרקים שגרונית מוקדמת נוטה להשפיע תחילה על המפרקים הקטנים יותר – במיוחד על המפרקים המחברים את האצבעות לידיים ואת הבהונות לרגליים. עם התקדמות המחלה, התסמינים מתפשטים לעיתים קרובות לפרקי כף היד, הברכיים, הקרסוליים, המרפקים, הירכיים והכתפיים. ברוב המקרים, התסמינים מופיעים באותם מפרקים משני צידי הגוף.

כ 40% מהאנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית חווים גם תסמינים שאינם מתבטאים במפרקים, והאזורים המושפעים עלולים לכלול עור, עיניים, ריאות, לב, כליות, בלוטות רוק, עצבים, מח עצם וכלי דם.

מהם הגורמים לדלקת מפרקים שגרונית?

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית. בדרך כלל, המערכת החיסונית עוזרת להגן על הגוף מפני זיהומים ומחלות, אך בדלקת מפרקים שגרונית מערכת החיסון תוקפת רקמות בריאות של הגוף ללא סיבה, ופוגעת בעיקר במפרקים, אך יכולה לפגוע גם ברקמות הלב, הריאות, העצבים, העיניים והעור.

כיום, רופאים לא יודעים מה הגורם שמתחיל את התהליך הזה, אך ככל הנראה ישנה מעורבות של מרכיבים גנטיים, שאמנם לא גורמים לדלקת מפרקים שגרונית, אך הם עלולים לגרום למערכת החיסון להגיב בצורה חריפה יותר לגורמים סביבתיים – כגון זיהום בנגיפים וחיידקים מסוימים – ובכך להביא למחלה.

אילו גורמי סיכון קיימים להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית?

גורמים העלולים להגביר את הסיכון לדלקת מפרקים שגרונית כוללים:

• מין – נשים נוטות יותר מגברים לפתח דלקת מפרקים שגרונית, כמו כל מחלה אוטואימונית.
• גיל – דלקת מפרקים שגרונית יכולה להופיע בכל גיל, אך לרוב היא מתחילה בגילאי 30-50.
• היסטוריה משפחתית – נוכחות של דלקת מפרקים שגרונית אצל אחד מבני המשפחה מעלה את הסיכון למחלה.
• עישון – עישון סיגריות מגביר את הסיכון לפתח דלקת מפרקים שגרונית, במיוחד אם לאדם יש נטייה גנטית להתפתחות המחלה. בנוסף, נראה כי עישון קשור לחומרת מחלה קשה יותר.
• עודף משקל – נראה כי אנשים הסובלים מעודף משקל נמצאים בסיכון גבוה במקצת לפתח דלקת מפרקים שגרונית.

אילו סיבוכים קיימים לדלקת מפרקים שגרונית?

דלקת מפרקים שגרונית מגבירה את הסיכון לפתח:

אוסטאופורוזיס – דלקת מפרקים שגרונית עצמה, יחד עם כמה תרופות המשמשות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית, יכולות להגביר את הסיכון לאוסטאופורוזיס – מצב שמחליש את העצמות והופך אותן למועדות יותר לשברים.

גושים ראומטואידים – בליטות רקמה אלו (Nodules) נוצרות לרוב סביב נקודות לחץ, כמו המרפקים. עם זאת, גושים אלו יכולים להיווצר בכל מקום בגוף, כולל הלב והריאות.

יובש בעיניים ובפה – אנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית נוטים הרבה יותר לפתח תסמונת שוגרן, הפרעה אוטואימונית הפוגעת בשכבה המצפה את העין ובבלוטות מפרישות, וגורמת ליובש בעיניים ובפה.

זיהומים – דלקת מפרקים שגרונית עצמה ורבות מהתרופות המשמשות להילחם בה עלולות לפגוע במערכת החיסון, ולהוביל לזיהומים מוגברים. מומלץ להגן על הגוף באמצעות חיסונים למניעת מחלות כגון שפעת, דלקת ריאות, שלבקת חוגרת וקורונה.

הרכב גוף לא תקין – מסת השומן לעיתים קרובות גבוהה יותר אצל אנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית, אפילו אצל אלו שיש להם מדד מסת גוף (BMI) תקין.

תסמונת התעלה הקרפלית – התעלה הקרפלית היא מעבר צר המוקף בעצמות ורצועות בשורש כף היד.

דלקת מפרקים שגרונית עלולה לפגוע בפרק כף היד של המטופל ועל ידי כך לגרום לתסמונת התעלה הקרפלית, אשר נגרמת מלחץ על העצב המדיאני, המספק את התחושה לשלוש האצבעות הראשונות (האגודל, האצבע המורה והאמה) וכן לחצי אצבע (חצי מהקמיצה). התסמינים עלולים לכלול חוסר תחושה, עקצוצים וחולשה בכף היד ובזרוע.

בעיות לב – דלקת מפרקים שגרונית עלולה להגביר את הסיכון לעורקים קשיחים שעלולים להיקרע ולהיחסם, כמו גם את הסיכון לדלקת בשק העוטף את הלב (פריקרדיטיס).

מחלת ריאות – לאנשים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית יש סיכון מוגבר לדלקת וצלקות ברקמות הריאה, מה שעלול להוביל לקוצר נשימה מתמשך.

לימפומה – דלקת מפרקים שגרונית מגבירה את הסיכון ללימפומה, קבוצת סרטן הדם המתפתחת במערכת הלימפה.

כיצד מאבחנים דלקת מפרקים שגרונית?

דלקת מפרקים שגרונית יכולה להיות קשה לאבחון בשלביה המוקדמים מכיוון שהסימנים והתסמינים המוקדמים מחקים את אלו של מחלות רבות אחרות, ואין בדיקת דם אחת או ממצא פיזי שיאשר את האבחנה באופן חד משמעי.

במהלך הבדיקה הגופנית, הרופא יבדוק את המפרקים של המטופל בכדי לזהות נפיחות, אדמומיות וחום, ובנוסף הוא עשוי לבדוק את הרפלקסים ואת חוזק השרירים.

בדיקת דם

ישנם מספר סוגים של בדיקות דם המסייעים לרופא המטפל או לראומטולוג לקבוע נוכחות של דלקת מפרקים שגרונית.

בדיקות אלה כוללות:

בדיקת גורם ראומטואידי – בדיקה זו בודקת נוכחות של חלבון הנקרא גורם ראומטואידי (Rheumatoid Factor – RF). רמות גבוהות של גורם ראומטואידי קשורות למחלות אוטואימוניות, ובמיוחד לדלקת מפרקים שגרונית.

בדיקת נוגדני חלבון שעבר סיטרולינציה (Anti-CCP) – בדיקה זו מחפשת נוגדן שקשור לדלקת מפרקים שגרונית, ואנשים שיש להם נוגדן זה בדרך כלל לוקים במחלה. עם זאת, לא כל מי שחולה במחלה יימצא חיובי לבדיקה לנוגדן.

בדיקת נוגדנים אנטי-גרעיניים – מבחן הנוגדנים האנטי-גרעיניים בודק את המערכת החיסונית על מנת לראות אם היא מייצרת נוגדנים. הגוף עשוי לייצר נוגדנים אלו כתגובה לסוגים רבים ושונים של מצבים, בין היתר, דלקת מפרקים שגרונית.

קצב שקיעת אריתרוציטים (ESR) – בדיקת ה-ESR עוזרת לקבוע את מידת הדלקת בגוף. התוצאה נותנת לרופא הערכה האם קיימת דלקת ויכולה להעיד על חומרתה, אך עם זאת, היא לא מעידה על הסיבה לדלקת.

בדיקת CRP – זיהום חמור או דלקת משמעותית בכל מקום בגוף יכולים לגרום לכבד של המטופל לייצר חלבון תגובתי (C C-Reactive Protein). רמות גבוהות של סמן דלקתי זה קשורות לדלקת מפרקים שגרונית.

בדיקות הדמיה

הרופא עשוי להמליץ ​​על צילומי רנטגן שיעזרו במעקב אחר התקדמות דלקת מפרקים שגרונית לאורך זמן. בדיקות MRI ואולטראסאונד יכולות לעזור לרופא לשפוט את חומרת המחלה.

כיצד ניתן לטפל בדלקת מפרקים שגרונית?

אין תרופה לדלקת מפרקים שגרונית, אך מחקרים קליניים מצביעים על כך שההפוגה של התסמינים משמעותית יותר כאשר הטיפול מתחיל מוקדם ונעשה שימוש בתרופות הידועות כתרופות נוגדות פעילות ראומטית.

תרופות

סוגי התרופות המומלצות על ידי הרופא יהיו תלויים בחומרת התסמינים ובמשך דלקת המפרקים השגרונית.

NSAIDs – תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות יכולות להקל על הכאב ולהפחית את הדלקת. תרופות אלו לא מצריכות מרשם והן כוללות איבופרופן (אדוויל ואחרים) ונפרוקסן נתרן (נרוסין). תרופות NSAID חזקות יותר זמינות גם במרשם, ותופעות הלוואי עשויות לכלול גירוי בקיבה, בעיות לב ופגיעה בכליות.

סטרואידים – תרופות סטרואידיות, כמו פרדניזון, מפחיתות דלקות וכאבים ומאטות את הנזק במפרקים. תופעות לוואי עשויות לכלול דילול עצמות, עלייה במשקל וסוכרת. לעיתים קרובות רופאים רושמים סטרואידים בכדי להקל על התסמינים במהירות, כאשר המטרה היא להוריד את מינון התרופות בהדרגה.

תרופות קונבנציונאליות נוגדות פעילות ראומטית (Conventional DMARDs) – תרופות אלו יכולות להאט את ההתקדמות של דלקת מפרקים שגרונית ולמנוע נזק קבוע של המפרקים ורקמות אחרות.

DMARDs נפוצים כוללים מתוטרקסאט (אביטרקסאט, גילמבו ואחרים), לפלונומיד (ערבה), הידרוקסיכלורוקווין (פלקווניל) וסולפאסלזין (סלאזופירין). תופעות הלוואי משתנות אך עשויות לכלול נזק לכבד ודלקות ריאה קשות, כמו גם בחילות, הקאות, שלשולים, סחרחורות ואובדן תיאבון.

תרופות ביולוגיות – ידועות גם כתרופות משנות-תגובה ביולוגיות, סוג חדש יותר של DMARDs. תרופות אלו הן נוגדנים שנקשרים לגורמי דלקת מסויימים בגוף ובכך מורידים את התגובה הדלקתית ואת הנזק הנגרם ממנה.

משפחת תרופות זו כוללת אדלימומאב (יומירה), אנקירנה (קינרט), אבטספט (אורנסיה), ריטוקסימאב (מבטרה) ועוד.

DMARDs ביולוגיים הם בדרך כלל היעילים ביותר כאשר הם ניתנים יחד עם DMARD קונבנציונאליים, כגון מתוטרקסאט. סוג זה של תרופות מגביר גם את הסיכון לזיהומים (בגלל הפחתת התגובה הדלקתית, שחשובה להתמודדות עם מזהמים רבים).

תרופות סינטטיות נוגדות פעילות ראומטית (Synthetic DMARDs) – תרופות אלו מחקות את פעילות התרופות הקונבנציונאליות וגם הן יכולות להאט את ההתקדמות של דלקת מפרקים שגרונית ולמנוע נזק קבוע של המפרקים ורקמות אחרות.

הן מומלצות במידה והטיפול ב-DMARDs קונבנציונאליות או תרופות ביולוגיות היה לא יעיל, וניתן להשתמש בטופסיטיניב (קסלג'אנז) ואופדסיטיניב (רינבוק).

מינונים גבוהים של טופסיטיניב יכולים להגביר את הסיכון לקרישי דם בריאות, לאירועים חמורים הקשורים ללב ואף לסרטן.

פיזיותרפיה

הרופא עשוי להפנות את המטופל לפיזיותרפיסט או מטפל בעיסוק שיוכלו ללמד אותו תרגילים שיעזרו לשמור על גמישות המפרקים. המטפל עשוי גם להציע דרכים חדשות לבצע משימות יומיומיות שיקלו על המפרקים, לדוגמא, להרים חפצים עם אמות הידיים ללא שימוש במפרקים הפגועים.

מכשירים מסייעים יכולים לסייע במניעת לחץ על המפרקים הכואבים. למשל, סכין מטבח המצוידת בידית אחיזה מסייעת בהגנה על מפרקי האצבעות ופרק כף היד, וכלים מסוימים יכולים להקל על המטופל להתלבש. מומלץ לשאול את הרופא היכן ניתן להשיג מכשירים אלו, והאם יש בהם צורך.

הליכים ניתוחיים

אם תרופות לא מצליחות למנוע או להאט נזק למפרקים, ייתכן והרופא ישקול ניתוח לתיקון מפרקים פגומים. ניתוח עשוי לעזור להחזיר את יכולת המטופל להשתמש במפרק שלו, וזה יכול גם להפחית את הכאב ולשפר את התפקוד.

ניתוח לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית עשוי לכלול אחד או יותר מההליכים הבאים:

• כריתת סינוביה – ניתוח להסרת רירית המפרק (סינוביום) יכול לסייע בהפחתת הכאב ובשיפור גמישות המפרק.
• תיקון גידים – דלקת ונזק למפרקים עלולים לגרום לגידים סביב המפרק להתרופף או להיקרע. המנתח יוכל לתקן את הגידים סביב המפרק ולשפר את תנועתו ואת התפקוד היומיומי.
• איחוי המפרק – ייתכן ואיחוי של מפרקים בניתוח יהיה מומלץ. ניתוח זה יכול להביא לייצוב או יישור מחדש של המפרק ולהקלת כאב כאשר החלפת מפרק היא אינה אפשרות.
• החלפת מפרקים כוללת – במהלך ניתוח להחלפת מפרקים, המנתח מסיר את החלקים הפגועים במפרק ומכניס תותב שעשוי ממתכת ופלסטיק.

ניתוח כרוך בסיכון לדימומים, זיהומים וכאב, ויש לשוחח עם הרופא על היתרונות והסיכונים.

אורח חיים לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית

טיפולים ביתיים מסוימים והתאמות אורח חיים עשויים לסייע בשיפור איכות חיי המטופל שחי עם דלקת מפרקים שגרונית. זה כולל פעילות גופנית, מנוחה ומכשירים מסייעים.

פעילות גופנית

תרגילים בעלי התנגדות נמוכה יכולים לסייע בשיפור טווח התנועה במפרקים ולהגברת הניידות, לדוגמא, אימון גופני במים. פעילות גופנית יכולה גם לחזק את השרירים, מה שיכול לעזור להפחית את הלחץ על המפרקים. בנוסף, ייתכן ויוגה עדינה תוכל לסייע למטופל להחזיר כוח וגמישות.

מנוחה מספיקה

יתכן שאדם עם דלקת מפרקים שגרונית יזדקק למנוחה רבה יותר במהלך התלקחויות ופחות במהלך הפוגה. שינה מספקת תסייע להפחתת דלקת וכאבים.

שימוש בחום או קור

מומלץ לשים שקית קרח על המפרק הפגוע, זה יכול לעזור להפחית דלקת וכאב, וכן עשוי להיות יעיל נגד עוויתות שרירים. מקלחות חמות יכולות גם כן לסייע להפחית את הנוקשות.

מכשירי עזר

מכשירים מסוימים כגון סדים וסוגרים יכולים להחזיק את המפרקים במצב מנוחה, מה שעשוי להוריד לחץ מהמפרקים ולעזור להפחית דלקת. קביים יכולים לעזור לשמור על ניידות, גם בזמן התלקחויות. ניתן גם להתקין עזרים ביתיים, כגון מעקים בחדרי אמבטיה ולאורך גרמי מדרגות.

מקורות: MayoClinic | HealthLine | Patient.info

שאלות ותשובות בנושא

מתי עליי לראות רופא בחשד לדלקת מפרקים שגרונית?

במידה ואחד מהוריי סובל מדלקת מפרקים שגרונית, האם גם אני צפוי לסבול מהמחלה?

האם יש הבדל בין דלקת מפרקים שגרונית לדלקת מפרקים "רגילה"?

האם דלקת מפרקים שגרונית מעלה סיכוי למחלות אחרות?

האם ילדים יכולים לסבול מדלקת מפרקים שגרונית?