גודש ורידי אגן

אחת הסיבות הנפוצות לכאבי אגן כרוניים הוא גודש ורידי האגן, תופעה נפוצה בעיקר נשים בגיל הפוריות. לעיתים רבות, נשים יסבלו מכאבי אגן כרוניים במשך זמן רב לפני שיאובחנו, עקב הקושי הרב באבחון מצב רפואי זה.

הסיבה לגודש ורידי אגן נובעת מבלאי טבעי של הורידים באגן, בעיקר ורידי השחלה, והוא נפוץ במיוחד בנשים צעירות בגיל הפוריות לאחר הריון. הטיפול העיקרי בגודש ורידי אגן הוא צנתור ורידים – פעולה פשוטה ובטוחה המבוצעת על ידי רדיולוג פולשני.

צפו בד"ר זלמן יצחקוב מסביר על תסמונת גודש ורידי האגן

מתוך פרוייקט בקו הבריאות בהנחיית פרופ' קרסו ופרופ' פרידמן

מהו גודש ורידי אגן?

העורקים הם כלי דם המובילים דם עם חומרי מזון וחמצן מהלב לאיברי האגן. איברי האגן מפרישים חומרי פסולת שונים לורידים- שבתורם מעבירים את הדם עם הפסולת וללא החמצן חזרה אל הלב. על מנת שדם יזרום נגד כיוון המשיכה, מהאגן אל הלב, אנו זקוקים לשסתומים חד כיווניים בורידים. שסתומים אלו נמצאים בתוך הורידים ומונעים את זרימת הדם בכיוון הלא נכון.

השסתומים בורידי האגן, לרוב ורידי השחלות, מתבלים עם השנים ודם מתחיל להצטבר בתוך הורידים. הצטברות זו מרחיבה את הורידים ועלולה לגרום לכאב ולתסמינים נוספים. התופעה נפוצה מאוד ובמיוחד נפוצה בקרב נשים בגילאי הפוריות ולאחר הריון של יותר מילד אחד.

הריון הוא גורם סיכון משמעותי למצב רפואי זה, עקב אספקת הדם המוגברת לאזור האגן בזמן ההיריון. כמו כן, ישנן ההערכות שהורמוני מין שונים, כדוגמת אסטרוגן, תורמים להתרחבותם של הורידים באגן, דבר המאיץ את התהליך. עקב כך, מעריכים כי נשים בגיל המעבר סובלות פחות מהתופעה (שכן מופרש פחות אסטרוגן בגילאים אלו). בנוסף, גורמי סיכון נוספים כוללים רחם אחורי ושחלות פוליציסטיות.

לגודש ורידי האגן יש תסמינים נוספים מלבד כאב אגן כרוני, ולא כל הנשים עם גודש ורידי אגן יסבלו מאותם תסמינים. כאמור, התסמין הנפוץ ביותר הוא כאב אגן כרוני והוא מוגדר ככאב רצוף, לא מחזורי, הממוקם מתחת לטבור ונמשך מעל 6 חודשים.

תסמינים נוספים של גודש ורידי אגן כוללים:

• כאב בבטן התחתונה (שעלול להקרין לגב התחתון או לירכיים).
• כאב שמחמיר בזמן עמידה או ישיבה ממושכת.
• כאב שמתגבר לאורך היום.
• כאב בזמן קיום יחסי מין ולאחריהם.
• כאבי מחזור קשים.
• כאב בזמן ביצוע פעילויות ספורטיביות מסוימות כמו רכיבה על אופניים או על סוסים.
• כאב בזמן מתן שתן.
• תחושת כבדות.
• מעי רגיז ושלפוחית שתן רגיזה.
• דליות (גודש ורידי) בירך הפנימית ובאיבר המין.

איך מאבחנים את הסיבה לכאבי האגן?

אבחון של גודש ורידי האגן הוא הליך מורכב, לרוב מבוצע בדרך השלילה ועלול לחלוף זמן רב עד הגעה לאבחנה המדויקת. לעיתים קרובות, כאב אגן כרוני עלול לנבוע מבעיות במערכת הרבייה, במערכת השריר-שלד, במערכת העיכול והשתן ואף עקב מצבים נפשיים כמו דיכאון.

אבחון של גודש ורידי האגן נעשה לרוב על ידי בדיקת אולטראסאונד – בדיקה זמינה, לא פולשנית, ללא סיבוכים וללא קרינה מייננת. האבחון מבוצע על ידי אולטראסאונד אגן, המדגים את גודל כלי הדם, ואולטרסאונד דופלר, שבודק את תקינות זרימת הדם.

לעיתים, במקרים בהם יש קושי באבחון, מבוצע אולטראסאונד תוך-וגינלי. בנוסף, לעיתים מבצעים בדיקות דימות נוספות כמו CT או MRI להשגת תמונה מדויקת יותר של המצב.

הבדיקה המדויקת ביותר לאבחון גודש ורידי אגן היא מיפוי ורידים, אם כי היא לא תמיד בשימוש, שכן זו בדיקה פולשנית. לרוב הבדיקה משמשת לאבחון האנטומיה של המטופלת כחלק מאבחנה לפני טיפול ניתוחי ולעיתים מבוצעת בזמן פעולת הצנתור. למרות היותה בדיקה פולשנית, היא בדיקה פשוטה יחסית ובטוחה.

מיפוי ורידים מבוצע על ידי הכנסת צנתר לתוך מערכת הורידים במפשעה תחת הרדמה מקומית. בבדיקה, הצנתר נכנס ומגיע עד לורידי האגן ושם מוזרק חומר ניגוד שמאפשר לאבחן את הגודש תחת שיקוף. לאחר מכן, המצנתר מוציא את הצנתר, מניחים על החתך פד לעצירת הדימום וניתן ללכת הביתה מס' שעות אחרי הבדיקה.

איך ניתן לטפל בגודש ורידי אגן?

גודש ורידי אגן, משפיע בצורה שונה על הנשים שסובלות ממנו. הטיפול הניתן לנשים הסובלות מגודש ורידי האגן תלוי בחומרת התסמינים ותוך התייעצות עם הרופא המטפל.

טיפול מקדים לגודש כולל מתן תרופה בשם "מדרוקסיפרוגסטרון" הגורמת לדיכוי תפקוד השחלות, ובכך להפחתת רמות האסטרוגן בדם ושיפור התסמינים.

התרופה היא נגזרת סינטטית של ההורמון הנשי פרוגסטרון והראתה יעילות של עד 75% בהפחתת הכאב בגודש ורידי אגן. בנוסף, נפוץ טיפול נגד כאבים, לרוב נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) ולעיתים אף טיפול פיזיותרפי.

טיפול מלא בגודש ורידי אגן כולל צנתור על מנת לחסום את הורידים הגדושים באגן או ניתוח המבוצע בגישה לפרוסקופית לקשירת הורידים.

צנתור ורידי האגן, מתבצע על יד רופא המומחה ברדיולוגיה פולשנית. הצנתור נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית או חלקית בלבד (טשטוש). בתחילת התהליך, הרופא חושף וריד במפשעה או בצוואר ומחדיר אליו צנתר, לרוב בעובי של 2 מ"מ.

בעזרת אמצעי שיקוף, הרופא מכווין את הצנתר אל עבר הורידים הפגועים ובעזרת חומר סינטטי מיוחד, הוא סוגר את הורידים הפגועים. בהליך זה, המכונה "אמבוליזציה", המצנתר מתעל את הדם לנוע דרך הורידים המקבילים הבריאים במקום דרך הורידים הלא תקינים ומאפשר זרימת דם תקינה.

אחוזי ההצלחה של ההליך גבוהים מאוד עם שביעות רצון גבוהה מאוד של המטופלים. צנתור חוזר הוא הליך נדיר מאוד (כ-5% מהמקרים) וברוב המוחלט של המקרים מספיק צנתור אחד.

ההליך אורך כשעה עד שעתיים והמטופלות משוחררות לרוב תוך מספר שעות לאחר הטיפול, כבר באותו היום. לאחר ההליך, המטופלות חוות לרוב כאב קל, כיום-יומיים לאחר הטיפול, החולף לאחר נטילת משככי כאבים. מרבית הנשים חשות הקלה משמעותית בכאבים (עד 85%) תוך שבועיים מהצנתור.

הצנתור מתבצע בהרדמה מקומית או חלקית- לעומת ניתוח הדורש הרדמה מלאה, הפעולה פחות טראומטית למטופל ומשך האשפוז והזמן הדרוש לחזור לתפקוד מלא- קצרים משמעותית מאשר בניתוח. עם זאת, לעיתים ישקול הרופא המטפל דווקא לבחור באופציה הניתוחית.

הניתוח מבוצע בדרך כלל באמצעות לפרוסקופיה, גישה באמצעותה מבצעים מספר חתכים קטנים בבטן ודרכם מבצעים את הניתוח. המנתח מוצא את הורידים הפגועים בחלל הבטן וקושר אותם. קשירה זו, מונעת מדם לנוע דרך הורידים הפגועים, מתעלת אותו לוורידים המקבילים ומאפשרת זרימת דם תקינה.

שאלות ותשובות בנושא

איך עלי להתכונן לצנתור?

מה הסכנות בצנתור?

האם ניתן להרות לאחר טיפול בגודש ורידי אגן?