איזון סוכרת: איך לאמץ אורח חיים בריא

כשליש מכלל חולי הסוכרת, אינם מצליחים לאזן את רמת הסוכר בגופם ולשמור על היעד שהגדיר עבורם הרופא המטפל. כתוצאה מכך, חשופים חולים אלה לתחלואה וסיבוכים רבים. איזון הסוכר בדם יכול להתבצע באמצעות שינויי אורח חיים בעיקר בשלבי המחלה הראשונים, אך עם התקדמות המחלה יש צורך לעבור לטיפול תרופתי ותחליפי אינסולין, על מנת להבטיח רמת סוכר מאוזנת בדמו של החולה לאורך כל היום

צפו בד"ר זלוצובר מסביר על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתכנית המילון הרפואי

מהו בעצם התהליך של איזון סוכרת?

סוכרת היא מחלה שבאה לידי ביטוי בעודף סוכר בדם, ונחלקת לשני סוגים מרכזיים:

• סוכרת סוג 1 – נובעת מחוסר תפקוד של הלבלב, שאינו מייצר אינסולין בכלל
• סוכרת סוג 2 – נובעת מתנגודת לפעולת האינסולין, שתפקידו להוריד את רמת הסוכר בדם. בסוג זה של סוכרת, האינסולין מתפקד בצורה לקויה, והגוף נדרש לייצר כמות גדולה יותר של אינסולין על מנת להתגבר על התנגודת.

בשני סוגי הסוכרת, התוצאה הבלתי נמנעת היא עליית רמת הסוכר בדם, והתהליך של איזון סוכרת, שרלוונטי בעיקרו עבור סוכרת מסוג 2, הוא תהליך שמטרתו להחזיר את רמת הסוכר בדם לרמה בטוחה.

מהם הנזקים מסוכרת לא מאוזנת?

עיקר פגיעתה של מחלת הסוכרת היא בכלי הדם הגדולים והקטנים שבגופו של החולה.

חולי סוכרת אינם נמצאים בסיכון בגלל רמת הסוכר הגבוהה בדם, אלא בגלל ההשלכות שלה – פגיעה בכלי דם גדולים באופן שמעלה את הסיכון להתקף לב, שבץ מוחי ופגיעה בכלי הדם ברגליים, או פגיעה בכלי הדם הקטנים שמזינים את העיניים, את הכליות ואת מערכת העצבים.

כאשר הסוכרת אינה מאוזנת, עלול הסיכון לפגיעות בכלי דם אלה להתממש, ולהוביל לנזקים בריאותיים מגוונים, החל מאובדן תחושה ברגליים, דרך עיוורון ועד מוות.

כיצד מאזנים סוכרת באמצעות שינויי אורח חיים?

איזון סוכרת בהיבט של שינוי אורח חיים, הוא תהליך המתמקד בעיקר בהפחתת העומס על הלבלב במטרה להגביר את רמת ההפרשה של אינסולין בגוף, ובכך להפחית את רמת הסוכר בדם.

בפועל, מדובר באימוץ של תזונה דלת סוכר, באופן שמאפשר ליצור איזון בין רמת הסוכר בדם ובין כמות האינסולין שהלבלב יודע ויכול להפריש בגופו של החולה.

בנוסף לכך, גם פעילות גופנית מסייעת בהורדת רמת הסוכר בדם, ולמעשה נחשבת לדרך היחידה להשגת מטרה זו שלא באמצעות אינסולין.

פעילות גופנית המכוונת לבניית מסת שריר ובמיוחד פעילות אנאירובית, יוצרת תהליכים שמובילים להפחתת רמת הסוכר בדם ללא צורך באינסולין.

תהליך זה מתאים בעיקרו לשלבים הראשונים יותר של המחלה, אך כאשר התזונה דלת הסוכר והפעילות הגופנית כבר אינן מצליחות לאזן את רמת הסוכר בדם, נדרשת פנייה לשלב הבא, שלב התרופות.

מהו הטיפול התרופתי במחלת הסוכרת?

הטיפול התרופתי בסוכרת תלוי, בראש ובראשונה, בסוג הסוכרת ממנה סובל החולה.

בסוכרת מסוג 1, מטרת הטיפול היא להזין את הגוף באינסולין מבחוץ, על מנת להחליף את פעולת הלבלב שאינו מייצר אינסולין כלל.

עבור סוכרת מסוג 2, הטיפול הראשוני הוא טיפול תרופתי פומי, המיועד להשיג שתי מטרות מרכזיות:

• הפחתת רמת ייצור הסוכר בכבד
• הגברת ניצול הסוכר ברקמות הגוף

התוצאה של שתי פעולות אלה היא הפחתה של כמות הסוכר שנותר בדם.

כאשר הטיפול הפומי אינו משיג את התוצאות הנדרשות, משולבות בטיפול תרופות נוספות, חלקן פומיות וחלקן ניתנות בהזרקה, ואשר תפקידן להעלות את רמת הייצור הפנימי של אינסולין ולהפחית במשקלו של החולה.

לבסוף, נותר הטיפול הטבעי והאינטואיטיבי ביותר, שמתמקד במתן אינסולין ממקור חיצוני. הבעיה המרכזית של מחלת הסוכרת היא מחסור באינסולין, שהוא הרכיב הטבעי שנועד בדיוק למטרה זו של הפחתת הסוכר בדם.

כאשר רכיב זה חסר בגוף, הפתרון הטבעי ביותר הוא להעניק לגוף את האינסולין הנדרש לו ממקור חיצוני.

מהם סוגי הטיפולים הקיימים באמצעות אינסולין?

ככלל, ישנם שני סוגי טיפול באמצעות אינסולין, האחד לטווח של 24 שעות והשני לטווח מיידי.

האינסולין שעובד למשך 24 שעות, מיועד לאזן את רמות הסוכר הבסיסיות למשך היום, בעיקר בבוקר ולפני הארוחות.

יחד עם זאת, כאשר אנו מעמיסים על הלבלב עם אוכל בזמן הארוחות, אנו זקוקים גם לאינסולין קצר טווח שיאזן את הקפיצה ברמות הסוכר לאחר הארוחות. עם זאת, בעיקר בסוכרת מסוג 2, השימוש באינסולין קצר טווח הוא מאוד שולי, ועיקר הטיפול מבוסס על אינסולין ל-24 שעות בליווי תרופות פומיות.

האינסולין שבו נעשה כיום שימוש, יכול לכסות טווח ארוך יותר במעט מ-24 שעות, ומאפשר איזון של רמת הסוכר בדם לאורך כל היום וללא נפילות סוכר.