ניתוחי רשתית וסוכרת

סוכרת היא הגורם העיקרי לעיוורון בגיל העבודה בעולם המערבי. אצל 80% מהחולים בסוכרת מעל 20 שנה נוכל למצוא רטינופתיה סוכרתית

כיצד מחלת הסוכרת פוגעת ברשתית?

הסוכרת פוגעת בכלי הדם הקטנים של הרשתית.

פגיעה באנדותל של דופן כלי הדם גורמת ליצירת מיקרואנאוריזמות-מעין התרחבות ממוקמת בנימים מהם יש דליפה של נוזל וליפידים שגורמים לבצקת במקולה.

המקולה היא האיזור ברשתית בה מתמקדת הראיה. מכאן ברור שהראיה נפגעת באופן משמעותי.

במקרים בהם הבצקת קשה וממושכת הנזק לקולטנים (הפוטורצפטורים) הוא בלתי הפיך.

מנגנון נוסף של פגיעה ברשתית הוא האיסכמיה. זהו מצב בו יש מחסור כרוני בחמצן לתאי הרשתית.

העין בתגובה משחררת פקטורים המכונים  "VEGF" המעודדים צמיחה של כלי דם חדשים ודלף.

אלו הם כלי דם פתולוגיים, לא תקינים, הנוטים לדמם לתוך חלל הזגוגית ואז אובדן הראיה הוא פתאומי.

במהלך הזמן כלי דם אלו עוברים פיברוזיס, כלומר מתנוונים ומתכווצים וגורמים להפרדות רשתית משיכתית, לאובדן הראיה והעין.

כלי דם אלו יכולים לצמוח גם על הקשתית ולגרום לגלאוקומה קשה, בה הלחץ התוך עייני עולה וגורם לנזק בלתי הפיך לעצב הראיה, לשדה הראיה ולבסוף לעיוורון מוחלט.

איך ניתן לאבחן רטינופתיה?

חולה הסוכרת לרוב לא מרגיש את קיום הרטינופתיה עד לשלבים המתקדמים.

עליו להיות במעקב שנתי אצל רופא העיניים לאיתור מוקדם של סימני הרטינופתיה.

האבחנה מתבצעת בבדיקה פשוטה במרפאת רופא העיניים. לאחר הרחבת אישונים ובעזרת עדשה מיוחדת ניתן לראות את כלי הדם הקטנים של הרשתית.

להערכת הבצקת במקולה היום אנו נעזרים במכשיר "OCT" הסורק את הרשתית ונותן תמונות ברזולוציה גבוהה של המקולה. כך ניתן לאבחן ולעקוב אחר הבצקת במקולה.

הבדיקה היא מהירה, לא פולשנית ולרוב מתבצעת ללא הרחבת האישונים. להערכת שגשוג כלי דם פתולוגיים ברשתית ניתן לבצע צילום אנגיוגרפיה של הרשתית. הטיפול המסורתי והוותיק מבוסס על כוויות לייזר של הרשתית.

מהו הטיפול הקיים?

כשישנם כלי דם שגשוגיים, צריבה של שטח ניכר של הרשתית מוריד את צריכת החמצן וכתוצאה מכך את רמות ה-"VEGF". אז נעצר שגשוג כלי הדם ברשתית.

ניתן גם לטפל בלייזר באופן ממוקד בכלי דם דולפים במקולה, ולעצור את הבצקת. החסרונות של הטיפול בלייזר הם פגיעה בשדה הראיה, בראיית לילה וסכנה לפגיעה בפוביאה הנמצאת במרכז המקולה בעת ביצוע הכוויות.

מהם הטיפולים החדשים?

בשנים האחרונות אנו משתמשים יותר ויותר בתרופות ממשפחת ה-"ANTI VEGF". אלו נוגדנים ספציפיים הנקשרים ל-"VEGF" וחוסמים את הקישור שלו לרצפטור.

באופן זה נמנעים דלף מכלי דם ושגשוג של כלי דם. מדובר על הזרקות תוך עיניות, ולתוך חלל הזגוגית תחת אלחוש מקומי. תרופות אלו נמצאו יעילות יותר מלייזר בטיפול בבצקת המקולרית עם שיפור ניכר בראיה.

מאוחר יותר התברר מהניסיון המצטבר וממחקרים עדכניים כי תרופות ממשפחת ה-"ANTI VEGF" יעילות גם בטיפול במחלה השגשוגית לא פחות מהטיפול בלייזר.

גם הזרקה של סטרואידים לחלל הזגוגית יעילה מאוד לטיפול בבצקת במקולה, אך עלינו לזכור כי בחלק המטופלים הסטרואידים יכולים לגרום לעליה בלחץ התוך עייני וכי רבים יפתחו קטרקט ויזדקקו לניתוח קטרקט.

מתי עולה הצורך בניתוח?

במקרים בהם יש דימום בחלל הזגוגית יש צורך בניתוח ויטרקטומיה.

בניתוח זה מוציאים את הדימום הממלא את חלל הזגוגית, מבצעים טיפול לייזר וצורבים כלי דם הנוטים לדמם ולמנוע דימומים עתידיים.

לרוב אנו משלבים הזרקות אנטי "VEGF" טרם הניתוח. בניתוחים אלו משתמשים בכלים דקים כמחטים על מנת להיכנס לחלל הזגוגית ולבצע את כל המניפולציות על הרשתית.

הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית וללא צורך בתפרים.

חשוב לזכור!

המניעה מבוססת על איזון ערכי הסוכר בדם. יש לעקוב במסגרת בדיקות הדם התקופתיות אחר ערכי ה-HB A1C.

איזון לחץ דם ושומני הדם חשובים גם הם לשמירה על בריאות דופן כלי הדם.

בדיקה תקופתית אצל רופא העיניים חיונית לזיהוי מהיר של הפגיעה בעין ולטיפול יעיל יותר.

אולי יעניין אותך גם:

> סוכרת סוג 1: המדריך המלא
> סוכרת סוג 2: המדריך הלא
> תוסף תזונה חדשני המסייע לחולי סוכרת