זיהום מסוג MRSA: המניעה וטיפול

כ-5,000 ישראלים מתים מדי שנה כתוצאה מזיהום שנדבקו בו במהלך שהות בבית חולים. אחד מגורמי הזיהום הנפוצים הוא חיידק ה- MRSA המביא לסיבוך שכיח אשר משפיע על חולים מאושפזים. כעשרה אחוז מבין החולים המתאשפזים בבתי החולים במדינות מפותחות כמו ישראל, "רוכשים" בזמן שהותם באשפוז, זיהום, כאשר ברוב המקרים מדובר בזיהום הנגרם על ידי חיידקים העמידים לטווח רחב של תכשירים אנטיביוטיים

צפו בד"ר מאור מסבירה על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתכנית המילון הרפואי

ברחבי העולם יש בכל רגע נתון כ-1.4 מיליון מאושפזים עם זיהומים שנרכשו בבית חולים. הזיהומים השכיחים ביותר הם דלקות בדרכי השתן, דלקות ריאה, אלח דם, וזיהומים בפצע ניתוחי.

מהו זיהום מסוג MRSA ?

זיהום בסטאפילוקוק זהוב (Staphylococcus aureus) הוא זיהום נפוץ יחסית הן בקהילה והן בחולים מאושפזים. חיידק זה שוכן על פני העור שלנו. חלק מהאוכלוסייה נושאת את החיידק בנחיריים או באתרים אחרים על פני הגוף.

כאשר נוצר פגם קטן בעור בעקבות חבלה, או ניתוח, קל לחיידק להתנחל באזור הפגוע ולייצר תהליך זיהומי.

כאשר הסטאפילוקוק הופך לעמיד לאנטיביוטיקה מסוג מתיצילין החיידק העמיד קרוי בקיצור MRSA (מבטאים זאת מרסה). חיידקים אלו לרוב עמידים גם לאנטיביוטיקות נוספות והטיפול בהם מאתגר.

חיידק ה-MRSA הוא גורם זיהום נפוץ בבתי חולים, ועמידותו בפני אנטיביוטיקות רבות הופכת אותו לאיום משמעותי עבור המאושפזים.

איך נדבקים בזיהום מסוג MRSA?

זיהומי MRSA בהשוואה לזיהומי סטפילוקוקים רגישים (MSSA) כרוכים בעלייה בתמותה ובתחלואה, משך אשפוז ארוך יותר, ועלות טיפול גבוהה יותר.

חולים מאושפזים מהווים אוכלוסייה פגיעה לזיהומים. לחלקם מערכת חיסונית מוחלשת.

חולים רבים בבית החולים עוברים פרוצדורות פולשניות כמו הכנסת עירוי, ניתוח, או הליכים פולשניים אחרים. הליכים אלו יוצרים פגמים בעור החולה.

העור מהווה את מערכת ההגנה הטבעית שלנו ולכן חולים אלו חשופים להתנחלות של חיידקי MRSA ויצירת זיהום.

בנוסף, הצוות המטפל עובר בין חולה לחולה וכך לעתים מעביר חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה בין חולה לחולה.

האם ניתן למנוע הידבקות?

אחת השיטות להפחתת מעבר החיידקים העמידים מחולה לחולה היא בידוד החולים עם חיידקים עמידים והקפדה יתרה של היגיינה בסביבתם, בפרט חיטוי ידיים לפני ואחרי מגע בחולה.

התפוסה הגבוהה האופיינית לבתי החולים בארץ, מחסור מתמיד בכוח אדם, ותשתיות רעועות, מקשים על בידוד חולים שהם נשאים של חיידקים עמידים, והצפיפות תורמת להדבקה צולבת.

גם שימוש מוגבר באנטיביוטיקה גורם לעליה בכמות החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה.

חולה אשר "רוכש" חיידק עמיד בבית חולים לא בהכרח יפתח מחלה בעצמו.

חולה כזה מוגדר "נשא" והוא משמש מקור להמשך הפצת החיידקים העמידים הן בבית החולים והן בקהילה וכך הוא מסכן גם את עצמו וגם את סביבתו.

חיידקים הופכים לעמידים לאנטיביוטיקה באמצעות מנגנונים שונים.

בדרך כלל החיידק עובר שינוי גנטי שהופך אותו לעמיד לאנטיביוטיקה מסוימת או לקבוצה של תרופות אנטיביוטיות.

השינוי הגנטי שמשרה עמידות יכול לקרות באופן ספונטני. כאשר החיידק חשוף לאנטיביוטיקה  פיתוח עמידות הוא מנגנון הישרדותי עבורו ויש על כן סיכוי גבוה יותר כי החיידק יפתח את השינוי הגנטי הנדרש.

לכן שימוש עודף של טיפולים אנטיביוטיים מעלה את שיעור החיידקים העמידים.

החיידקים העמידים נמצאים בסביבות שונות בבית החולים וניתן למצוא את אותם חיידקים על גופו של החולה, על פני העור ובמערכת העיכול.

חיידקים מסוימים, החיידקים העמידים, יכולים גם לשרוד בסביבת החולה, ולעתים אף לתקופות ממושכות, ולכן ניתן למצוא אותם על דפנות המיטה, תיק החולה, המכשור הרפואי ובעצם בכל פריט.

הפחתת שימוש באנטביוטיקה

הדרך הטובה ביותר להימנע מתחלואה ב-MRSA  או בחיידקים עמידים בכלל היא המניעה. ניתן למנוע תחלואה בחיידקים עמידים על ידי הפחתת השימוש העודף באנטיביוטיקה, התחסנות כנגד מחלות אשר מצריכות טיפול אנטיביוטי, כגון שפעת ודלקת ראות.

מתן טיפול אנטיביוטי מונע לפני ניתוח

מתן טיפול אנטיביוטי מונע חד פעמי לפני ניתוחים בכדי מקטין את הסיכוי כי חיידק כזה  יחדור לגוף דרך חתך הניתוח ויגרום לזיהום.

שמירה על הייגיניה

ניתן למנוע את העברת החיידקים מחולה לחולה על ידי שמירה על כללי היגיינה. חיטוי ידיים של הצוות הרפואי לפני ואחרי כל מגע עם החולה או סביבתו וניקיון הולם של סביבת החולה.

בדיקות לפני פרוצדורה ניתוחית

לפני פרוצדורות מסוימות כמו ניתוחי לב חזה, ניתן לדגום האם החולה נשא של סטפאילוקוק בנחיריים.

במידה ומתגלה נשאות ניתן לתת טיפול אנטיביוטי מקומי במשחה למספר ימים להכחדת החיידקים לפני ניתוח.

במידה וחולה פיתח מחלה משנית לחיידק ה-MRSA יש לטפל בו באנטיביוטיקות המתאימות למנגנון העמידות שהתפתח.

לסיכום: כללי המניעה עליהם כדאי להקפיד בכדי להקטין את עומס החיידקים העמידים בבתי החולים ולצמצם את התפשטותם הם הגבלת שימוש באנטיביוטיקה שלא לצורך, טיפול נכון בצנתרים כמו צנתר שתן, והפחתת השימוש בהם, מניעת זיהומים בפצע ניתוח על ידי מתן אנטיביוטיקה מונעת חד פעמית לפני ניתוחים מסוימים, מניעת העברת חיידקים עמידים בין החולים על ידי שמירה על חיטוי ידיים בקרב הצוות הרפואי והקפדה על ניקיון סביבת החולה.