המחלה של הגיל השלישי: אלצהיימר

מחלת האלצהיימר פוגעת באדם אחד מבין 20 אנשים מבני ובנות הגיל השלישי, ונחשבת לגורם השכיח ביותר לשיטיון. מחלת האלצהיימר פוגעת בכושר הזיכרון של החולה, אך בנוסף לכך פוגעת ביכולות קוגניטיביות נוספות כדוגמת תפקודי שפה, קשרים חזותיים ויכולות מרחביות

צפו בד"ר גליק מסביר על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתוכנית המילון הרפואי בוידיאו

לאבחון מחלת האלצהיימר בשלב מוקדם ישנה חשיבות רבה, ובאמצעות התרופות המתאימות ניתן להאט את התקדמותה.

מהי בעצם מחלת האלצהיימר?

מחלת האלצהיימר היא מחלה הפוגעת ביכולות הקוגניטיביות של האדם הלוקה בה. יכולות קוגניטיביות הוא מונח גג, הכולל בתוכו שורה ארוכה של אלמנטים ומרכיבים, שאותם ניתן לחלק ל-4 תחומים מרכזיים:

1. זיכרון – התחום המוכר ביותר, וזה הנקשר בקלות למחלת האלצהיימר, שאחד המאפיינים המרכזיים והמשמעותיים ביותר שלה, הוא פגיעה בזיכרון.
2. תפקודי שפה – קושי להשתמש בשפת הדיבור, קושי לנהל שיחה ולמצוא את המילים
3. קשרים חזותיים – אדם שמעוניין למשל לצייר ציור או צורה, מוצא שהוא אינו מצליח לבצע את המשימה הפשוטה הזו
4. יכולות מרחביות – קושי בזיהוי המרחב וקושי בהגעה מנקודה לנקודה במרחב

חולי אלצהיימר סובלים למעשה מפגיעה בכל אחת מארבעת היכולות הקוגניטיביות הללו, על אף שזיכרון הוא המאפיין המוכר ו"המפורסם" ביותר שבהן.

כיצד מאבחנים את מחלת האלצהיימר?

אבחון מחלת האלצהיימר מתבצע באמצעות ביצוע הערכה קוגניטיבית. המדובר בהערכה המבוצעת על ידי רופא או נוירופסיכולוג, ובמסגרתה מספר המטופל את הסיפור ואת התלונות שלו.

לאחר מכן מתבקש המטופל לבצע מטלות שונות כחלק מההערכה הקוגניטיבית. לכל אחת מן המטלות הללו ישנו סטנדרט או ציון מוגדר, שעל הנבדק להגיע אליו, עם טווח תקן סביב הציון, שמבוסס על הביצועים של נבדקים אחרים באוכלוסייה, גילו של הנבדק ורמת השכלתו.

בהתאם לציון שמקבל הנבדק, ניתן להעריך האם הוא נמצא בתוך תחום הנורמה או מחוצה לו, ועל פי תוצאות ההערכה בתחומיה השונים, ניתן לזהות את המחלה הספציפית: אלצהיימר, הפרעת קשב וריכוז, ירידה קוגניטיבית בגין פגיעת ראש או טיפולים כימותרפיים בעבר וכן הלאה.

מדוע כל כך חשוב הזיהוי המוקדם של מחלת האלצהיימר?

כיום ישנה סדרה של פעולות ומהלכים שניתן ליישם על מנת להאט את התקדמות מחלת האלצהיימר, ועל כן ישנה חשיבות רבה לאבחונה כמה שיותר מוקדם, ולמנוע החמרה מהירה של המחלה.

כך למשל, בשלבים המוקדמים של המחלה ניתן לבצע מהלכים כדוגמת שינוי אורחות חיים, ספורט, איזון לחץ דם, איזון סוכרת ואיזון כולסטרול.

גורמים אלה מהווים סיכון לפגיעה במוחו של החולה דרך פגיעה בכלי הדם, ולכן טיפול בהם בשלבים המוקדמים מאפשר להגן על המוח ולהאט את הידרדרות המחלה.

כמו כן, על פי הניסיון שנצבר, ידוע כיום שמתן טיפול תרופתי בשלבים המוקדמים של המחלה, יכול להאט את המחלה בצורה טובה יותר ולאורך זמן רב יותר, ואכן ישנם טיפולים כאלה שאותם ניתן לתת כבר בשלביה הראשונים של המחלה.

כיצד ניתן לטפל במחלת האלצהיימר?

הטיפול במחלת האלצהיימר מבוסס על שתי קבוצות טיפול אפשריות:

1. אצטיל חולין אסטרז אינהיביטורז – תרופות המיועדות להעלות את רמתו של החומר אצטיל חולין, שחסר במוחותיהם של החולים במחלה.
2. NMDA Receptor Blockers – חומר נוסף שחסימה של פעילותו, מגינה על מוחותיהם של החולים מהמשך התדרדרות

במרבית המקרים, לצורך טיפול במחלה נעשה שימוש בעיקר בקבוצת התרופות הראשונה, אך בהתאם למקרה ולשיקול דעתו המקצועי של הצוות הרפואי, ניתנות גם תרופות מהקבוצה השנייה.