ניתוח חדשני למניעת קטיעת רגליים: פריצת הדרך והמסקנות

מדי שנה מבוצעות בישראל כ-200 קטיעות של רגליים על רקע של בעיה בכלי דם. ניתוח חדשני המאפשר להחזיר את זרימת הדם התקינה לכל אזורי כף הרגל, תוך שימוש במערכת הדם הוורידית השטחית כתחליף למערכת הדם העורקית הסתומה. פרוצדורה זו צפויה להציל כ-50 מטופלים בישראל בלבד מהגזירה הקשה של קטיעת רגל

צפו בד"ר חן מסביר על כך בראיון לתכנית בקו הבריאות

מהן הסיבות לקטיעת רגליים?

קטיעת רגליים היא למעשה המוצא האחרון לטיפול בחולים שסובלים מטרשת עורקים המונעת זרימת דם תקינה אל אזור כף הרגל.

במצב זה מתפתח נמק באזורים המרוחקים של כף הרגל ומשם מתפשט אל כל כף הרגל, כשהדרך היחידה לעצור את התפשטות הנמק היא קטיעת הרגל.

במקרים בהם חסימת זרימת הדם לכף הרגל היא נקודתית או במספר מועט של מוקדים, ניתן לבצע מעקף או צנתור בלון בכדי להחזיר את זרימת הדם התקינה לכל חלקי כף הרגל.

יחד עם זאת, כאשר החסימה היא רוחבית כך שכל כלי הדם בכף הרגל סתומים, לרבות הנימים וכלי הדם הזעירים, אין שום מעקף או בלון שיכולים לשחרר את זרם הדם בצורה תקינה – אלו הם למעשה המקרים בהם מתפתח בסופו של דבר מצב בלתי נמנע של נמק המחייב את קטיעת הרגל.

טיפול באמצעות מערכת הדם הוורידית – רגע לפני פריצת הדרך

עוד מתחילת שנות ה-80 מציעה הרפואה פתרון גם עבור חולים שמערכת העורקים בכף רגלם סתומה לחלוטין ואשר עומדים בסכנת היווצרות נמק. פתרון זה מבוסס על שימוש במערכת הדם הוורידית כתחליף למערכת העורקית.

אל כף הרגל מגיעות למעשה שתי מערכות דם נפרדות. מערכת הדם העורקית מובילה את הדם מהלב לכיוון כף הרגל ובמקביל מערכת הדם הוורידית אוספת את הדם תחילה דרך המערכת הוורידית השטחית, ממנה אל המערכת הוורידית העמוקה ומשם חזרה אל הלב.

כאשר החולה סובל מטרשת עורקים הגורמת לסתימת מערכת הדם העורקית, ניתן למעשה להשתמש במערכת הדם הוורידית כתחליף שיוביל את הדם אל כל חלקי כף הרגל בצורה תקינה.

לשם כך, מחבר הרופא את וריד הספון הראשי אל העורק באזור המפשעה ובכך נוצר חיבור בין המערכת העורקית ובין המערכת הוורידית.

הבעיה היא שלאורך מערכת הדם הוורידית ישנם שסתומים המיועדים להבטיח שהדם יזרום אך ורק כלפי מעלה לכיוון המפשעה.

אצל אדם בריא זהו בדיוק התפקוד הנדרש מהמערכת הוורידית אך מאחר ומטרת הטיפול היא להפוך את המערכת הוורידית ברגליים למערכת שמובילה את הדם מטה אל עבר כף הרגל, עלינו להרוס למעשה את תפקוד השסתומים הללו ולאפשר זרימה של דם במערכת הוורידית גם כלפי מטה.

בכדי להרוס את אותם שסתומים חודר הרופא אל כף רגלו של המטופל באזור הקרסול, ומשם מוביל צינורית ברזל דקיקה שבראשה מסורים זעירים, דרך המערכת הוורידית מהקרסול עד לאזור המפשעה.

בתנועתם לאורך מעלה הרגל הורסים המסורים הזעירים את השסתומים לאורך וריד הספון ומאפשרים למעשה את זרימת הדם כלפי מטה.

כעת נותר רק לקשור את כל הענפים הוורידיים שבדרך בכדי להבטיח שהדם ימשיך לזרום מטה במערכת הוורידית השטחית בלבד ולא "יברח" חזרה למערכת העורקית או למערכת הוורידית העמוקה.

פתרון זה החזיר למעשה את זרימת הדם אל כף הרגל בצורה תקינה, אלא שהתברר כי מטופלים שעברו את הפרוצדורה סבלו מבצקת קשה בכף הרגל כתוצאה מהיווצרות לחץ דם גבוה במיוחד באזור כף הרגל.

בצקת זו גרמה לפתיחת הפצעים, להיווצרות זיהום ולחסימת המעבר הוורידי החדש שנפתח, מה ששוב הוביל להיווצרות נמק ולכריתת כף הרגל.

פריצת הדרך הישראלית שמונעת את קטיעת הרגל

על אף שמדובר לכאורה בטיפול ניתוחי אפקטיבי, נראה היה שרופאים בכל רחבי העולם נמנעו מליישם אותו בצורה נרחבת. לאחר בחינת העניין לעומק הגיעה גם פריצת הדרך המיוחלת.

מקור הבעיה התגלה בפערי הלחצים שבין המערכת העורקית והמערכת הוורידית. לחץ הדם במערכת העורקית עומד על כ-140 מ"מ כספית, בעוד שבמערכת הוורידית לחץ הדם הוא כ-14 מ"מ כספית בלבד.

החיבור בין שתי המערכות הביא להשוואת לחצים באופן שגרם להיווצרות לחץ דם במערכת הוורידית ברמה גבוהה יותר פי 10 מלחץ הדם שבו מסוגלת המערכת הוורידית לעמוד, מה שהוביל להופעת הבצקות והתנפחות כף הרגל.

בכדי לפתור את בעיית הלחצים פותחה פרוצדורה חדשה המיועדת להקטין את לחץ הדם באזור כף הרגל, וזאת באמצעות קשירת הסעיפים הוורידיים באזור הירך בלבד, אך פתיחת הקשרים שביצענו עד כה באזור התחתון של הרגל ובכף הרגל.

בצורה זו הדם זורם אל המערכת הוורידית כלפי מטה אך כאשר הוא מגיע לאזור כף הרגל אנחנו מאפשרים לעודפי הלחץ להתפזר למערכת הוורידית העמוקה – מעין שסתום בטחון לשחרור לחץ.

תוצאות הטיפול החדש

את פריצת הדרך החדשה יישם ד"ר דוד חן אצל מספר חולים שעברו בדיקות יסודיות במהלכן בוצע ניטור מדויק של אספקת הדם לכף הרגל, בוצעה בדיקת דופלר לעורקי הרגליים, נבדקה רמת החמצון בכף הרגל ואף נערך מיפוי של שרירי כף הרגל, הכל בכדי לוודא כי כל המערכת העורקית חסומה וכי הפתרון של מעקף או צנתור לא יוכל למנוע את הופעת הנמק.

את פריצת הדרך החדשה יישם ד"ר דוד חן אצל מספר חולים שעל פי בדיקות דופלר, בדיקות רמת חמצן ובדיקות נוספות שעברו, התברר שמערכת העורקים בכף רגלם סתומה לחלוטין.

התוצאות שהתקבלו במקרים אלה היו מרשימות במיוחד, כשכבר לאחר הניתוח ניתן היה להבחין בדופק מצוין בוורידי כף הרגל. מיפוי שרירי כף הרגל הראה קליטת חמצן מלאה כבר 6 שבועות לאחר הניתוח.

מהם הממצאים שנתגלו לאחר הטיפול?

במעקב שבוצע במשך 3 שנים (1,000 ימים) מיום הניתוח, נתגלו הממצאים הבאים:

• שלושה שבועות מיום הניתוח – הגיעה רמת החמצון בכף הרגל ל-20 מ"מ כספית
• 6 שבועות מיום הניתוח – הגיעה רמת החמצון ל- 30 מ"מ כספית, שהוא המינימום הנדרש לשמירה על שרירי כף הרגל
• 260 יום מיום הניתוח – עלתה רמת החמצן ל- 60 מ"מ כספית ונותרה ברמה זו עד היום ה-760
• 1,000 יום מיום הניתוח – עלתה רמת החמצן ל-76 מ"מ כספית

מטופלים שעברו את הטיפול החדשני משתמשים כיום ברגליהם בצורה נורמלית לחלוטין ללא מגבלות מיוחדות כלשהן, וזאת על אף טרשת העורקים ממנה הם סובלים. הטיפול החדשני של ד"ר דוד חן שמוצג כעת לקהילת הכירורגים הבינלאומית, צפוי להציל מדי שנה כ-50 חולי טרשת עורקים בישראל מגזירת קטיעת הרגל.