ניתוח קיסרי: כל מה שעלייך לדעת

בימינו, ניתוח קיסרי הינו פעולה כירורגית המבוצעת מכמה סיבות אפשרויות, כאשר לרוב המכנה המשותף הוא בריאות האם והילוד. בנוסף ניתן לבקש ניתוח קיסרי מראש מרצונה החופשי של האם. ניתוח קיסרי מתבצע בדרך כלל בשבוע ה-39 להריון, שבוע בו התינוק מוכן ללידה מבחינה התפתחותית. החתך הראשוני מתבצע מתחת לקו הבקיני. החתך הוא רוחבי ובאורך של כ-15 ס"מ

צפו בד"ר לחמן מסביר על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתכנית המילון הרפואי

מהו ניתוח קיסרי

ניתוח קיסרי הינו הליך כירורגי בו מבוצע חתך מבוקר בבטן האישה ההרה. הניתוח מהווה תחליף ללידה נרתיקית והוא מתבצע מסיבות שונות, ביניהן מצוקה עוברית, מצג או מנח שאינו מאפשר לידה נרתיקית, עובר גדול או לידה קשה וכן במקרים של לידות קודמות בניתוח קיסרי.
מרבית הניתוחים הקיסריים מתואמים מראש ומועדם ידוע ליולדת, אלא שלעתים נדרש הליך חירום במצבים בהם הלידה אינה מתקדמת כתוצאה מסיבוכים כאלה ואחרים.

ניתוח קיסרי ניתן לבצע במספר שיטות שונות, כאשר השיטה אשר תופסת תאוצה היום בכל העולם קרויה שיטת "משגב לדך", אשר פותחה בראשותו של פרופ' יואל כהן.

בשיטה זו מפרידים את כל הרקמות והשרירים עד לרחם. כך נעשה חיתוך רק של בטן האם והרחם, ההתאוששות קלה ומהירה יותר ותופעות קצרות טווח או ארוכות טווח רבות אצל האם המנותחת, נמנעות לחלוטין.

ניתוח קיסרי נמשך בממוצע 45 דקות, אלא שבשיטת "משגב לדך" אורכו של התהליך הוא כ-25 דקות בלבד.

מתי נחליט על ניתוח

הסיבות הרפואיות לניתוח, מלבד רצונה של האם לניתוח, מתחלקות לארבע סיבות עיקריות:

העובר

• תנוחה– באופן הרצוי ללידה טבעית, העובר נמצא ברחם האישה "במצג ראש", כלומר הראש לכיוון היציאה מצוואר הרחם. בכל מצב שבו העובר אינו נמצא ב"מצג ראש", יומלץ על ניתוח קיסרי היות וקיים סיכון לעובר.
• גודל– בעת הערכת משקל העובר, כאשר ההערכה היא מעל ל-4.5 ק"ג, קיימת סכנה ליכולת העובר לעבור את תעלת הלידה. הדבר שכיח יותר במקרים בהם האם סובלת מסכרת.
• מצוקה עוברית– מצב שבו במהלך הלידה עצמה, בעזרת המוניטור מזהים כי העובר נמצא בסכנה. ישנן שתי אפשרויות פעולה נפוצות במצב זה: במידה והתינוק נמצא גבוה בתעלת הלידה נבחר לבצע ניתוח קיסרי. אפשרות נוספת היא במידה והעובר עבר את רוב תעלת הלידה ונמצא קרוב ליציאה בפתיחה מלאה של צוואר הרחם ננסה לידה מכשירנית אך גם כאן במידה ולא נצליח ליילד בעזרת המכשירים נפנה לניתוח קיסרי.
• צניחת חבל טבור– מקרה שבו חבל הטבור מקדים את העובר או במידה וחבל הטבור נכרך סביב צוואר התינוק. גם מצב זה מצריך ניתוח קיסרי.

שליה

• שיליית פתח – מצב בו השיליה ממוקמת בפתח היציאה מהרחם (מעל הכניסה לצוואר הרחם) ובעצם חוסמת את דרכו של התינוק לתעלת הלידה.
• התנתקות של השיליה– כאשר השיליה מתנתקת מהרחם לפני הלידה, נפסקת אספקת הדם לעובר, כך שאנו נדרשים להוציא אותו במהירות באמצעות ניתוח.
• שיליה חודרנית– זהו מצב נדיר כאשר השיליה חודרת את קיר הרחם. לעיתים אפילו לאיברים שכנים כגון שלפוחית השתן. במצב זה כלי הדם בשיליה או בחבל הטבור עלולים להיות מחוברים בצורה לא בריאה ויסכנו את בריאות האם והעובר.

הרחם

• מבנה הרחם– רחם דו קרני או כפול או הימצאות מחיצה בחלל הרחם אינם מאפשרים התקדמות רגילה של לידה, לכן נדרש הליך ניתוחי.
• ניתוחים קודמים- במצב בו האישה עברה ניתוח קיסרי קודם בו בוצע חתך לאורך הרחם או כאשר בניתוחים הקודמים היו קרעים מעבר לצלקת הנוכחית.

בריאות האם

• רעלת הריון– זוהי מחלה המופיעה לקראת סוף ההיריון ( מאופיינת בלחץ דם גבוה, בצקות וחלבון בשתן) ויכולה לסכן את חיי האם באם אינה מגיבה לטיפול תרופתי.
• מחלת הרפס גניטלית– כאשר הנגעים מופיעים בתעלת הלידה לקראת מועד הלידה ועלולים להדביק ולפגוע בעובר.
• מחלות אם – מחלות כלליות קודמות של האם שאינן מאפשרות לידה רגילה, כגון פגיעות אורתופדיות וכו'.

רצון האם –ניתנת לאם זכות בחירה אם לבצע ניתוח אלקטיבי, כלומר ללא סיבה רפואיות.

מועד הניתוח – מקובל ורצוי לבצע את הניתוח בשבוע ה-39 להריון, אז הסיכון לבריאות העובר הוא מינימאלי, כאשר תהליך הלידה טרם החל. כמובן, בעת סכנה רפואית כלשהי או תחילת לידה נבצע את הניתוח במועד מוקדם יותר.

הכנה מראש של האם –  על האם להיות בצום במשך שש שעות לפני הניתוח ולהגיע לבית החולים ארבע שעות לפני שעת הניתוח שנקבעה.

מהלך הניתוח

ההרדמה המומלצת היא הרדמה אזורית ספינלית, כאשר המרדים מזריק חומר הרדמה לנוזל עמוד השדרה במיקום כזה שבו שרק החלק התחתון של הגוף רדום לחלוטין והאם נשארת ערה לאורך הניתוח, שומעת את מהלך הניתוח ובכיו של התינוק כשהוא נולד.

מיד לאחר מכן אנו מביאים את התינוק אל האם. במידה והאם עברה הרדמה אפידוראלית, נחזק אותה מעט ונבצע את הניתוח.

אם לא ניתן, מסיבות רפואיות שונות, לבצע הרדמה אזורית, נבצע את הניתוח בהרדמה מלאה. שיטה זו, מאפשרת נוכחות בן הזוג במהלך הניתוח.

ביצוע הניתוח: הניתוח עצמו כולל כאמור את ביצוע החתך הרוחבי בעור ובקרום העוטף את השרירים, הפרדה של השכבות השונות בבטן ( במקום חיתוך) עד הגעה לרחם. מדובר בחיתוך רוחבי זהיר מאוד של הרחם  והוצאת הילוד והשיליה. לאחר מכן מתבצעת תפירה של החתך וכן עיסוי קצר של הרחם בכדי לעזור לו להגיע חזרה לגודלו הרגיל, ותפירה של קרום השרירים והעור.

מעבר לכך, שאין חיתוך של רקמות, לא נעשית הפרדה וחיתוך של הקרומים המחברים בין הרחם לשלפוחית השתן ואין דחיקה של השלפוחית שעלולה לגרום לפגיעה במבנה השלפוחית.

קיימות שיטות שונות לביצוע הניתוח הקיסרי, כאשר כל בית חולים בוחר את השיטה בה הוא רוצה לנתח את הנשים ולכן כדאי לבדוק זאת מראש.

"שיטת משגב לדך" – כוללת את הפרדת הרקמות הפנימיות מקיר הבטן בדרך לקיר הרחם. מטרות השיטה הן לקצר את משך הניתוח ,למנוע חיתוך של שרירים ורקמות, להקל על הכאבים ולהביא להתאוששות ולהחלמה מהירה של האם המנותחת.

התאוששות מהניתוח

הבעל חופשי בזמן התאוששות האם, ללוות את התינוק בתהליך בתינוקיה. האם תועבר, ככל יולדת אחרת, לאחר ההתאוששות, למחלקת היולדות שם תשהה בממוצע בין 3-5 לילות עד להחלמה מלאה.

ההמלצה היא להתהלך, בעזרה או בהשגחה של איש צוות או מלווה מוקדם ככל האפשר, זאת על מנת להזרים דם ולמנוע זיהומים ותופעות רפואיות נוספות הנגרמות משכיבה ממושכת. יש להקפיד על כך שהנשים שנותחו יעלו וירדו במדרגות שלוש קומות כבר למחרת יום הניתוח.

השילוב של שיטת הניתוח, כמות התפרים המעטה וההליכה מביאה לכך שהמנותחות מתארות החלמה מהירה הרבה יותר וכאבים פחותים.

על הרופא המנתח להקפיד ללוות אישית את הנשים שעוברות ניתוח קיסרי וללוות אותן בהליכות ביום הראשון והשני ולהגיע לבקרן בכל יום שהן שוהות בבית החולים.

ישנן נשים רבות, שעברו ניתוח קיסרי ובוחרות בביות מלא ואי הפרדה מהילוד. יש להעריך מאוד את היכולת והרצון של אותן נשים ומלוויהן ולתמוך בלב מלא.

ד"ר אילון לחמן: "בשיטת "משגב לדך" ההתאוששות המהירה מהניתוח והכאבים הפחותים מסייעים לנשים הבוחרות בביות מלא."

ההיריון הבא

אמהות שעברו ניתוח קיסרי יחיד, ללא סיבוכים רפואיים וללא הוראה רפואית לניתוח חוזר יכולות לנסות ללדת בלידה טבעית באם חלפו כשנתיים מהניתוח הקודם.

לעיתים, מאפשרים גם לנסות לידה רגילה לאחר שני ניתוחים קיסריים שעברו ללא סיבוכים רפואיים.

ב-60 אחוזים מהמקרים בהם בוצע ניתוח קיסרי קודם, האם מצליחה ללדת בלידה רגילה. היום בניגוד לעבר בו הגבילו את מספר הניתוחים לשלושה, כבר לא מגבילים את מספר הניתוחים.

ישנן סיבות רבות לביצוע ניתוח קיסרי וחשוב שהאם והמלווים שלה יגיעו מוכנים ומיודעים על הסיבות לניתוח, דרך ביצוע הניתוח והתאוששות ממנו.

היסוד העיקרי של השיטה "משגב לדך"- הוא שהרופא המנתח מפריד את הרקמות הפנימיות במקום לחתוך. פעולה זו מורידה את הדימום וזמן ההתאוששות כיוון שכלי הדם אינם נחתכים, אלא רק הרקמה הפשוטה המחברת ביניהם נפתחת ע"י פעולת ההפרדה.

שלפוחית השתן הדבוקה לקיר הקדמי של הרחם , אינה מופרדת ונדחקת כלפי מטה כמקובל ברוב השיטות הניתוחיות האחרות. כך שבחלקו השני של הניתוח אין צורך בהחזרת שלפוחית השתן למקומה, תפירת קרום הצפק או שרירי הבטן, המהווים מקור רציני לכאבים.

פחות חתכים ופחות תזוזה של איברים בתוך הגוף יוצרים פחות דימום וטראומה לגוף.

הרחם נתפר בשתי שכבות בשיטה פשוטה לא כלואה ואנו מרוויחים את היתרונות הבאים:

1. החלמה מהירה.
2. יכולת ניידות ותפקוד מהירים יותר של האם שיורדת מהמיטה כבר ביום הניתוח או למחרת.
3. מניעת סיבוכי ניתוח נוספים לרבות דימומים וכאבים.
4. השלכות טובות לגבי הניתוחים הבאים.
5. העלאת הסיכוי ללידה נרתיקית בפעם הבאה.

כאמור, יש חשיבות גבוהה למבצע הניתוח ולשיטה בה הוא משתמש. לכן ההמלצה לנשים, שיודעות מראש כי הן מיועדות לניתוח קיסרי, לבדוק את פוליסות הבריאות הפרטיות אותן הן מחזיקות.

מכיוון שניתוח קיסרי, על פי הפוליסה במקרים רבים אינו מופרד מניתוחים אחרים, המאפשר בחירה של מקום הניתוח, הרופא המנתח והמרדים.

בחירת הרופא המנתח חשובה היות וכל רופא מנתח דוגל בשיטת ניתוח שונה.

שיטת "משגב לדך" מקובלת באירופה, ארה"ב וסין ומתפשטת ברחבי העולם.

סיכונים בניתוח קיסרי

צריך לזכור כי ניתוח קיסרי הוא ניתוח לכל דבר ויש בו סיכונים רבים יותר מאשר בלידה נרתיקית רגילה, הסיבוכים כוללים, בין היתר, פגיעה ברחם, פגיעה באיברים שכנים בבטן, דימומים, צלקות, הידבקויות וכו'.

על פי הסטטיסטיקה הרפואית הידועה לנו, סיבוכים קשים מתרחשים בלידות רגילות בכ 8.6% מהמקרים ובניתוחים קיסריים ב9.2% מהמקרים.