חבלות בכף הרגל: הגורמים ודרכי הטיפול

שברי מסרקים קורים עקב מעידה על כף הרגל. הם מערבים אחד או יותר מהמסרקים. מטרת הטיפול להביא להחלמה של השבר מבלי שיש קיצור ניכר או תזוזה של המסרק בציר אנכי, כך שבתום החיבור חלוקת המשקל בראשי המסרקים בעמידה ובהליכה לא תשתנה. לצורך כך אפשרי טיפול בגבס (או נעל גבס), אך לעתים יש צורך בניתוח לשחזור מנח השבר וקיבועו

צפו בד"ר מלמד מסביר על כך בראיון לתכנית בקו הבריאות

מהם המסרקים בכף הרגל?

המסרקים הם חמש העצמות המוארכות המחברות את עצמות אמצע כף הרגל בעלות המבנה הקובייתי לאצבעות כף הרגל. קצות המסרקים מתרחבים למבנה של ראש מעוגל, אשר הוא החלק נושא המשקל בכרית כף הרגל.

נשיאת המשקל מתרחשת בעמידה רגילה וכן בשלב ההליכה, כאשר העקב מתרומם באוויר. חשוב שהמשקל יתחלק בצורה מאוזנת בין ראשי המסרקים על מנת למנוע אזור של לחץ.

שבר במסרקים

במקרה של שבר במסרקים, יש חשיבות לכך שההחלמה תהיה כך, שהאיזון בין אורך וגובה המסרקים יישמר, על מנת שלא להפר את האיזון בנשיאת המשקל בין ראשי המסרקים.

ההתחברות של שבר עם קיצור של המסרק או התרוממות שלו תגרום לכך שראש המסרק לא יישא משקל והעומס יעבור לראשי המסרקים הסמוכים, אם אפשרות לגרימת כאב בדריכה  וצורך במדרסים או ניתוח מתקן.

גם התחברות עם סטייה למטה של המסרק תגרום לכאב בשל העמסת אותו מסרק. מאידך, סטייה לצד בשברי מסרקים בד"כ נסבלת יותר, ואם היא אינה קיצונית לא תגרום להפרעה תפקודית.

איך נגרם שבר בעצמות המסרק?

שברי עצמות המסרק בד"כ נגרמים עקב מעידה, כאשר כף הרגל מונחת ונושאת משקל על כרית כף הרגל (או נתקעת בבור בשביל) והגוף נופל קדימה או לצד.

כתוצאה מכך קוראת תנועת כיפוף או פיתול באזור המסרקים תוך כדי שהם נושאים משקל, בעת שהחלק הקדמי שלהם מונח על הרצפה ואינו חופשי לזוז. מצב זה גורם לשבר. לעתים מסרק אחד מעורב (פגיעה נפוצה היא שבר מפותל במסרק 5) ולעתים מספר מסרקים.

אבחון השברים

בעת הערכת הפציינט עם חבלה ושברי מסרקים יש לערוך צילומי רנטגן רגילים על מנת להעריך את מעורבות ודרגת התזוזה של השברים. לעתים, יש לוודא שאין פגיעה גם במפרקים בבסיסי המסרקים.

לשם כך לעתים יש לעשות טומוגרפיה מחשבית (CT) של כף הרגל. על פי דרגת התזוזה והצפי להחלמה, ולמנח הסופי לכשהשברים יתאחו, תתקבל החלטה האם יש צורך בטיפול בגבס ומנוחה בלבד, או שמא יש צורך בשחזור מנח השבר.

טיפול בשברים 

שחזור מנח השבר יכול להיעשות בדרך סגורה, על ידי הפעלת לחץ על המסרקים והאצבעות שידחוף אותם למקומם או בדרך פתוחה, בניתוח עם חתך עור וגישה למסרקים.

לאחר השחזור ניתן לקבע את המסרקים על ידי תילי מתכת (מעין "שיפודים") המגשרים את ציר האורך של המסרק בין שני חלקי השבר ובד"כ יוצאים מחוץ לעור.

תילי מתכת אלה נשלפים במרפאה כעבור 4-6 שבועות לערך (בניגוד לחשש המקובל שליפת תילי המתכת לא מכאיבה יותר מאשר הוצאת תפרים).

הטיפול הלא ניתוחי המקובל הוא באמצעות גבס מגף, שמקבע את כל כף הרגל והקרסול. עם זאת, ניתן באמצעי גיבוס מודרניים יותר, להתאים נעל גבס שיושבת על כף הרגל ומשחררת את הקרסול.

נעל הגבס עם סוליה קשיחה, ולעתים קרובות ניתן להתיר דריכה חלקית עד מלאה עם נעל הגבס, באשר הסוליה הקשיחה מפזרת את הכוחות. לא בכל המקרים מתאים השימוש בנעל הגבס, וההחלטה היא של האורתופד המטפל. לחלופין, או כחלוף התקופה הראשונית, ניתן לעבור לשימוש במגף הליכה ניתן להסרה.

זמן הקיבוע תלוי במידת התזוזה של השבר וכן, כמה מסרקים מעורבים. כך לדוגמה, ייתכן ששבר המערב רק את המסרק השני או השלישי, והוא ללא תזוזה לא יצריך כלל קיבוע בגבס, משום שהמסרקים הסמוכים מייצבים את השבר.

לאחר ההחלמה הראשונית יש בד"כ לעבוד בפיזיותרפיה על חיזוק והפעלת השרירים מיישרי ומכופפי האצבעות וכן הפעלה פסיבית ואקטיבית של האצבעות למניעת הידבקויות וכוויצות במפרקים שבין המסרקים לאצבעות ובמפרקי האצבעות.

הידבקויות כאלה יכולים לגרום להתרוממות של האצבעות ו/או להתפתחות של אצבעות פטישון.