אצירת שתן: מהם הגורמים, כיצד מאבחנים ואיך ניתן לטפל?

אצירת שתן היא הסתמנות קלינית שמשקפת קושי או אי יכולת לתת שתן. בעיה זו יכולה להוביל לפגיעה דרמטית באיכות החיים של הסובלים ממנה ובמקרים רבים של אצירה כרונית, הטיפול היחיד הוא טיפול מכאני בדמות החדרת קתטר באופן יומיומי. כיום, ניתן כבר לבשר על טיפול חדשני המבוסס על השתלת קוצב חשמלי שמחזיר את התפקוד התקין של מערכת השתן

צפו בד"ר שחר אהרוני מסביר על כך בתכנית חיים בריא בהנחיית פרופ' קרסו

מהי אצירת שתן?

אצירת שתן היא הסתמנות קלינית כללית שבאה לידי ביטוי בחוסר יכולת לתת שתן. מצד אחד ישנה אצירת שתן כרונית, שמתקיימת ברמה כזאת או אחרת באופן קבוע ומצד שני ישנה אצירה אקוטית, פתאומית שמופיעה לפתע בחייו של המטופל.

אצירה אקוטית זו אופיינית במיוחד לגברים בשנות החמישים והשישים לחייהם, בדרך כלל כאשר נוצרת חסימה של מוצא שלפוחית השתן על ידי ערמונית מוגדלת. יחד עם זאת, תלונה על אצירת שתן אקוטית יכולה להופיע גם אצל נשים בכל גיל ואפילו אצל בני נוער וילדים.

מהם הגורמים השכיחים ביותר לאצירת שתן?

את הגורמים השכיחים אנו מחלקים לשתי קבוצות מרכזיות. הקבוצה הראשונה היא קבוצת הגורמים האנטומיים, כלומר חסימה אנטומית שגורמת לחסימה במוצא שלפוחית השתן ונובעת בדרך כלל מהגדלת ערמונית שפירה אצל גברים, הצירויות, חסימה במוצא שלפוחית השתן ("פריימרי בלדר נק אובסטרקשן) וכן הפרעות תפקודיות שונות. בקרב נשים, הסיבה השכיחה ביותר לאצירת שתן היא צניחה של איברי האגן.

קבוצת הגורמים השנייה היא קבוצת הגורמים שאינם על בסיס חסימתי פיזי ("נון אובסטרקטיב יורנרי ריטנשן"). גורמים אלה כוללים בעיקר גורמים פסיכולוגיים ומנטאליים כדוגמת סטרס, מצבים פסיכולוגיים ונפשיים, פגיעה מינית וכדומה.

מהי המשמעות מבחינת החולה?

מבחינת החולה, המשמעות המיידית היא פגיעה באיכות החיים, שבאה לידי ביטוי בהתמודדות יומיומית עם בעיות ריקון, תכיפות ודחיפות מתן שתן, לעיתים דליפת שתן, קושי לתת שתן והתעסקות חריגה סביב מתן השתן וסביב האסלה. במקרים חריגים יכולה אצירת השתן להוביל גם לפגיעה בתפקוד הכלייתי לאור הלחץ הגבוה המתמיד שנוצר בשלפוחית השתן בהיעדר ריקון כנדרש.

כיצד מאבחנים אצירת שתן?

האבחון מבוסס בראש ובראשונה על זיהוי סוג ההסתמנות, כרונית או אקוטית. בהמשך לכך נבחנים גורמים נוספים באמצעות הדמיות בכדי לבחון את התפקוד של המערכות העליונות – האם ישנה הרחבה של המערכת המאספת, הרחבה של האגן (הידרונפרוזיס) או עלייה או החמרה בתפקוד הכלייתי. לבסוף נערכת גם בדיקה אנטומית בכדי לבחון האם ישנה חסימה במוצא שלפוחית השתן.

בדיקה זו יכולה להתבצע בצורה גופנית פשוטה ובמקרים רבים יש צורך בבדיקות ייעודיות שהמרכזית שבהן היא אורודינמיקה, שבודקת את התפקוד של כיס השתן, קרי יכולת הכיס לאגור ולהתרוקן. כמו כן, נבדקת האפשרות של אצירת השתן בגין בעיה עצבית למשל בגין טרשת נפוצה, פגיעה בחוט שדרה, שבר באגן, סוכרת, דיסק בעמוד השדרה ואפילו מחלות נדירות יותר שיש בהן הסתמנות נוירולוגית בעלת פוטנציאל השפעה על מערכת השתן.

מהו הטיפול הניתן לאצירת שתן?

במקרים בהם מדובר בחסימה כדוגמת הגדלת ערמונית אצל הגבר או צניחת אגן אצל האישה, הטיפול יתמקד בהסרת החסימה עצמה ולאחר שזו תוסר, תיפתר גם בעיית אצירת השתן. במקרים אחרים, שבהם הבעיה נובעת למשל מבעיות עצביות או בעיות בשרירים, לא קיים טיפול תרופתי שיכול לסייע למטופלים אלה ועבורם ניתן טיפול מכאני.

פתרון לדוגמא הוא התקנת קתטר קבוע, אם כי קתטר זה יוצר סיכון להיווצרות זיהומים ולכן אנו מלמדים את החולה ואת בני משפחתו לבצע צנתור עצמי באמצעות קתטר חד פעמי אחת למספר שעות. גם פתרון זה הוא אינו פתרון פשוט, שיוצר גם הוא זיהומים, דימומים, פגיעות בשופכה ודורש משמעת עצמית גבוהה של המטופל עצמו.

מהו הטיפול החדש באמצעות קוצב חשמלי?

בשנות ה-90 פותח טיפול המבוסס על שימוש בקוצב חשמלי, ששולח גירוי הגורם לשלפוחית להתכווץ ולמעשה מאלץ את תהליך הריקון. יחד עם זאת, שימוש בקוצב זה מחייב התערבות נוירוכירורגית משמעותית לרבות חיתוך של עצבים באופן שפוגע בעיקר בתפקוד המיני, גם אצל גברים וגם אצל נשים, ולכן פתרון זה אינו מיושם היום כמעט בכלל. פתרון אחר שדווקא עולה בשנים האחרונות הוא הפתרון של נוירומודולציה באמצעות קוצב נוירו סקראלי. הקוצב מותקן קרוב לעצב הסקראלי בתחתית האגן ומגרה את העצב על פי תכנית קבועה מראש. גירוי קבוע זה יוצר שינוי עצבי גם ברמת חוט השדרה וגם ברמת המוח באופן שמחזיר למעשה את התפקוד התקין של מערכת השתן.

השתלת הקוצב מבוצעת בשני שלבים מרכזיים. בשלב הראשון נעשה שימוש בקוצב חיצוני לתקופת מבחן של שבועיים. אם הקוצב הצליח להשיג שיפור של לפחות 50% במצב המטופל, מושתל קוצב פנימי באמצעות הליך כירורגי להחדרת האלקטרודה על ידי דקירה דרך העור. קוצב זה מסייע למעשה במצבים של אצירת שתן כרונית, שלפוחית רגיזה, דליפת שתן ודליפת צואה, כולן בעיות תפקודיות שחולקות את אותה רשת עצבית באזור האגן. כיום מתגבשת ההבנה ששימוש רציף בקוצב זה מצליח לעורר תהליך של למידה במוח, באופן שבטווח הארוך ייתר את השימוש בקוצב.

כיום נכנסו לשימוש קוצבים חדשים בעלי סוללות נטענות, מה שמאפשר להטעין את הסוללה אחת לשבוע באמצעות קירוב של מטען חיצוני לאזור האגן בלבד, ללא צורך בהליכים כירורגיים חוזרים להחלפת סוללה, כפי שנהוג לעשות בדור הקוצבים הנוכחי.