הטיפולים המוצעים לשלפוחית רגיזה

כ-17% מהאוכלוסייה סובלת משלפוחית רגיזה, מהי המחלה ומהן דרכי הטיפול המומלצות, על כך מתראיין פרופסור קובי סתיו מנהל היחידה לנוירו-אורולוגיה ואורולוגיית נשים במרכז הרפואי "שמיר" אסף הרופא

צפו בפרופ' קובי סתיו מרחיב בנושא שלפוחית רגיזה

מוגש כשירות לציבור באדיבות חברת "אסטלס"

מהי שלפוחית רגיזה?

שלפוחית רגיזה היא תסמונת קלינית המתבטאת בתכיפות במתן שתן, דהיינו ישנה תחושה, שיש צורך בהתרוקנות, ולא ניתן לדחות זאת.

קיימים תסמינים נלווים נוספים כמו תכיפות במתן שתן, גם ביום וגם בלילה, כאשר שליש מהחולים סובלים מדליפת שתן לא רצונית שגורמת לבריחת שתן.

מחלה זו פוגעת מאוד באיכות החיים.

מה שיעור החולים במחלה בקרב האוכלוסייה?

17% מהאוכלוסייה הכללית, אך כנראה שמדובר בשיעורים גבוהים יותר, כי רבים לא מדווחים, לא מטפלים וחושבים שהתופעה היא חלק מתהליך ההזדקנות הטבעי, ולכן כך זה צריך להיות.

יש להדגיש כי השכיחות הולכת ועולה עם הגיל, כאשר שיעוריה מעל גיל 75 עומדים על 35%-40% ללא הבדל בין המגדרים.

מדוע בריחת שתן מזוהה כמחלה נשית?

ראשית אולי משום שנשים משתפות יותר, ושנית לנשים יש דליפות שתן מסיבות אחרות כמו דליפת שתן במאמץ, בעת צחוק, שיעול, התעטשות, שקשורה יותר לנזקי רצפת האגן, פעמים רבות בגלל לידות או מרכיבים גנטיים.

רק אם מדובר על השלפוחית הרגיזה לכשעצמה, הרי שאין הבדל משמעותי בין זכר לבין נקבה.

אילו מצבים בריאותיים מעלים את הסיכוי לסבול משלפוחית רגיזה?

ישנם מצבים הנלווים לשלפוחית רגיזה לדוגמה: מחלות נוירולוגיות כמו לאחר אירוע מוחי או חולי פרקינסון, חולי סוכרת, חסימת מוצא השלפוחית, כאשר השלפוחית צריכה לעמוד בלחצים גבוהים, כשיש הערמונית מוגדלת אצל גברים, או עקב צניחת איברי האגן אצל נשים, גורם ההופך את השלפוחית ל"עצבנית", כלומר לבעלת פעילות יתר, אך ברוב המקרים הסיבה לשלפוחית רגיזה איזה ידועה.

האם ישנם סימנים קונקרטיים אחרים אשר בגינם אפשר לאבחן שלפוחית רגיזה?

התסמינים לא מופיעים בבת אחת, אלא לאט ובאופן הדרגתי, ולעיתים עוברות שנים עד שהחולה מבין שמשהו לא תקין, ויש להיבדק.

מעבר לזה אין סימנים אחרים. מובן שאם יש סימנים אחרים שלא קשורים כמו דימום בשתן או כאבים, אז זהו עניין אחר לחלוטין.

בעיקרון שלפוחית רגיזה תתבטא בתכיפות במתן שתן, וכך גם מתחילה האבחנה וממשיכה לסדרת בדיקות כדי לשלול מחלות שיכולות לדמות שלפוחית רגיזה או לגרום לתסמינים דומים לשלפוחית רגיזה כמו זיהום, אבנים וגידולים. לאחר שגורמים אלו נשללים, אפשר לקבוע שהחולה סובל משלפוחית רגיזה.

אם חולה כלשהו חושד שהוא סובל משלפוחית רגיזה, מה עליו לעשות?

עליו לפנות לרופא המשפחה, שמיומן ומכיר את התסמונת לאור חשיפה של שנים.

רופא המשפחה מתחיל בבירור הראשוני, ואף מתחיל בטיפול, אם נמצא ממצא לא תקין בבדיקות, או שהחולה אינו מגיב לטיפול, הוא יופנה למומחה, בדרך כלל לאורולוג, כדי להשלים את הטיפול או כדי להשלים את הבירור.

מהו התהליך הטיפולי?

בשלב הראשון יש להסביר למטופל את הבעיה, חשוב להבהיר שמדובר במחלה כרונית ולא מסוכנת, יכולות להיות תקופות טובות יותר וטובות פחות, אך המחלה לא נעלמת.

יש טיפולים למחלה ואפשר לעזור.

הקו הטיפולי הראשון הוא שינוי באורחות החיים – המטופל לומד להסיר מהתזונה גורמים, שיכולים לגרות את השלפוחית כמו צריכה של קפאין ושל משקאות מוגזים, אלכוהול וסיגריות, בשלב הבא משולבים טיפולי פיזיותרפיה של רצפת האגן בדגש על אימון השלפוחית, והמטופל לומד לאגור שתן לפרקי זמן גדולים יותר, ובדרך כלל טיפול זה עוזר.

הבעייתיות היא שמטופלים רבים רוצים טיפול מיידי, ולכן יהיה צורך לעבור לקו הטיפולי הבא שהוא התרופות.

כיום יש שתי קבוצות של תרופות בשוק: התרופות הוותיקות – תרופות אנטי-מוסקריניות, שמרגיעות את שריר השלפוחית ומקלות על איכות החיים, אך מלוות בתופעות לוואי כמו פה יבש, עצירות, טשטוש ראייה, כאשר בחולה מבוגר, יכולה אף להיגרם פגיעה בקוגניציה, יש להדגיש כי הסיבוכים אינם שכיחים, ולא מתרחשים ברוב החולים.

הקבוצה החדשה, שנכנסה לסל הבריאות בשנתיים האחרונות, היא קבוצת בטא-שלוש-אגוניסט שמרגיעה את שריר השלפוחית ופרופיל תופעות הלוואי שלה בטוח יותר בהרבה מקבוצת התרופות הוותיקה, ולכן אם בעבר חולים קיבלו את התרופות הישנות, מוטב יהיה לגשת שוב לרופאים ולקבל מענה עם טיפול תרופתי מעודכן ובטוח יותר.

על סמך אילו מאפיינים התרופה מותאמת למטופל?

התרופה ניתנת בהתאם לגיל המטופל ולחומרת המצב, כאשר בדרך כלל מוצגות לו שתי האפשרויות – התרופות הישנות והתרופות החדשות.

ישנם מצבים שבהם לא ניתן יהיה להתאים את התרופה החדשה כמו יתר לחץ דם, אך רוב החולים עם לחץ דם מאוזן (גם אם הוא ביתר) יוכלו להתאים לטיפול בתרופות החדשות.

כיוון שהתרופות החדשות מצויות בסל ניתן להתחיל עמן כבר בקו הראשון – כאשר מוחלט על טיפול תרופתי.

האם ישנן אפשרויות טיפול נוספות?

חולים רבים מפסיקים את הטיפול אם עקב תופעות לוואי או כי התרופה לא עבדה כפי שהם ציפו.

כיוון שכיום הרפואה יודעת להקל על התסמינים אך לא לרפא את המחלה, ישנו קו טיפולי נוסף שנעשה בגישה זעיר-פולשנית, בגישה זו מזריקים בוטוקס לשריר השלפוחית, הבוטוקס מרגיע את השרירים ומרפה אותם, אך זוהי פעולה פולשנית וזמנית אשר טובה לטווח של שישה עד תשעה חודשים, כאשר אחוז בודד של חולים עלול לסבול מעצירת שתן.

חשוב להדגיש כי טיפול זה מצוי בסל הבריאות רק לחולי טרשת נפוצה או נפגעי עמוד שדרה, כל היתר נדרשים לממן טיפול זה באמצעות ביטוחים פרטיים או לשלם מכיסם.

טיפול נוסף הוא הקוצב הסקרלי, שמאושר על ידי ה-FDA למעלה מ-20 שנים.

הטיפול מבוסס על סוג של אלקטרודה שמוכנסת לעמוד השדרה ומחוברת לקוצב אלקטרוני, האלקטרודה שולחת "פולסים" למערכת העצבים, ומסדירה את פעילות השלפוחית.

אפשר "לתקשר" עם הקוצב באמצעות שלט שנראה כמו טלפון ולשנות תכונות ועוצמות. גם טיפול זה נכלל בסל הבריאות בשנה האחרונה.