אובחנת עם סרטן הערמונית? האם חייבים לטפל

סרטן הערמונית הוא מגורמי התמותה העיקרים בעקבות סרטן בגברים, למרות זאת, לא תמיד יש צורך בטיפול. מתי, מי ואיך יש לטפל במקרים של סרטן הערמונית? פרופ' רענן ברגר, מומחה לאונקולוגיה ומנהל המכון האונקולוגי בשיבא, מסביר

צפו בפרופ' רענן ברגר מתראיין על כך בתוכנית סטטוסקופ

סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים, שמתפתח כאשר תאים בערמונית מתרבים בצורה בלתי מבוקרת. לרוב הוא מתקדם באיטיות רבה מאוד, לכן לפעמים, בעיקר בקרב קשישים, הוא אינו גורם לתסמינים ואף אינו מצריך טיפול כלשהו. 

בכל זאת, מדובר על מחלה מסוכנת שגילוי מוקדם חשוב ואף מציל חיים. מתי אם כך צריך לטפל ומהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת? 

פרופ' רענן ברגר, מומחה לאונקולוגיה ומנהל המכון האונקולוגי בשיבא, מסביר

סרטן הערמונית נפוץ בגברים, בעיקר מעל גיל 50. עד כמה זו מחלה נפוצה ומסוכנת? 

"זה נכון שהסרטן הזה נפוץ מעל גיל 50, אבל בזמן האחרון אנחנו פוגשים יותר צעירים שמאובחנים עם המחלה. בני 40 פלוס. חשוב להבין שמחלת סרטן הערמונית בעצם כוללת הרבה מחלות.

היא יכולה להיות מחלה שקטה שאנשים יחיו איתה נהדר עד סוף חייהם ומצד שני היא יכולה להיות מאוד מסוכנת. לכן מאוד חשוב לזהות ולאבחן נכון. להבין איזו מחלה יש ולפי האבחון ללכת לטיפול".

היו כל מיני ויכוחים בספרות הרפואית, גם בקרב אונקולוגים איך לעשות את האבחון. תעשה לנו סדר, איך מאבחנים סרטן ערמונית?

"נתחיל עם השאלה שנידונה לא מעט, סקר – כן או לא. האם לעשות סקר בקרב כל בני ה-50 ומעלה.

עדיין לא הגיעו להסכמה בעניין הזה ולכן זה עדיין לא בשימוש, אבל בסופו של דבר הרבה אנשים כן מבצעים את הבדיקה, לפעמים בעקבות סימפטומים, כמו קושי במתן שתן וריצה לשירותים בלילה. לפעמים הגילוי הוא תוך כדי טיפול בערמונית מוגדלת שפירה".

מרגע שיש חשד מה התהליך לאבחון?

"יש מסלול קבוע – MRI ערמונית, משהו שפעם לא היה ועכשיו נכנס ומאוד יעיל. אם מוצאים ממצא חשוד ממשיכים בכפוף לדרגת החשד. בשלב הבא עושים ביופסיה מונחית על ידי MRI שמאפשרת יותר דיוק. 

היום רמת הדיוק גדלה באופן דרמטי. 

אחרי ביצוע ביופסיה נעשית האבחנה האם זה גרורתי ומה רמת החומרה של הסרטן על ידי בדיקת Psma".

אם מגלים שהמחלה מקומית בלבד, שזה בעצם רוב המקרים, בטח בגילוי בשלב . מוקדם, מה עושים?

"כשמתברר שהמחלה מקומית בלבד, מחליטים האם יש צורך בטיפול או מספיק מעקב בלבד. מה שמכריע האם נסתפק במעקב זה דרגת סיכון המחלה".

על פי מה מחליטים?

"אפשר להסתפק בדו"ח הפתולוגי. אם זה בדרגה נמוכה זה פחות מסוכן אבל יש עוד בדיקות מולקולריות שיכולות לחזק את הביטחון בלא לתת טיפול. המטרה של הבדיקות המולקולריות היא לדעת את סבירות חזרת המחלה ולהתאים טיפול נכון".

מה זה אומר, שולחים מישהו חולה הביתה עד שהסרטן יתפרץ?

"יש מעקב צמוד, שכולל בדיקות דם כל שלושה חודשים, MRI פעם בשנה. יש אינפורמציה שעולה מהבדיקות הללו ועוד לפני שהמחלה תפרוץ נעלה על השינוי. בעקרון הבדיקות הללו מנבאות את הסיכון של המחלה לפרוץ ב-15 השנים הבאות".

ואם הוחלט שיש צורך בטיפול, מה עושים? מנתחים?

"לא כולם חייבים ניתוח. בשלב המוקדם המחלה תחומה לערמונית בלבד ולכן הטיפול ממוקד וקצר יחסית. נמליץ על הקרנות וכנראה גם שילוב של תרופות הורמונליות למשך חצי שנה עד שנה וחצי. 

אם החלטנו שלא לטפל יש בדיקות מולקולריות שיכולות לעזור לרופא המטפל לקבל החלטה עוד יותר מבוססת האם להשאיר את המטופל במעקב ולא לטפל בו.

היום אנחנו די בטוחים עם כל הכלים שעומדים לרשותנו. יש אפשרות של הקרנות, עם או בלי טיפול הורמונלי לפי רמת הסיכון של המחלה, ויש טיפולים נוספים שחלק מהאורולוגים נעזרים בהם בפרקטיקה שלהם".

יש יתרון לניתוח על פני הקרנות?

לדברי פרופ' ברגר, מהניסיון שצבר אין הבדל בין הקרנות לבין ניתוח מבחינת ההצלחה, אבל הוא מדגיש שיש הבדל מבחינת התופעות שמתרחשות אחרי הטיפול.

"תופעות הלוואי של הניתוח הן דליפת שתן אימפוטנציה שאפשר למנוע בהקרנות", הוא מסביר.

"הטיפול ההורמונלי גורם להפחתת הטוסטרון בדם, גורם לסירוס, אבל זה הפיך. ברגע שמסיימים עם התרופות. סיכויי ההצלחה של ניתוח והקרנות די זהים. לכן חשוב מאוד שכל מטופל שמבחן עם סרטן ערמונית יבין עד הסוף במה מדובר". 

כך, השילוב של תרופות לצד ההקרנות נותן מענה לא פחות יעיל עם פחות השלכות.