טיפולים מותאמים אישית ללוקמיה לימפוציטית CLL

לוקמיה לימפוציטית כרונית היא מחלת הלוקמיה השכיחה והנפוצה ביותר בעולם המערבי, שפוגעת בעיקר באנשים בגילאים מבוגרים. לא בכל מקרה של התפרצות המחלה ניתן טיפול, אך עבור חולים הזקוקים לטיפול, קיימים כיום סדרה של טיפולים חדשים לרבות טיפול אימוני וטיפול ביולוגי, המותאמים אישית למטופל ולמאפייני המחלה הספציפית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בגופו

צפו בד"ר תדמור מסבירה על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתכנית המילון הרפואי בווידאו

הסרטון מוגש לציבור באדיבות רוש פרמצבטיקה בחירת הטיפול האפשרי הינו להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון לתאריך פברואר 2018. למידע נוסף, יש לפנות לרופא המטפל.

מהי לוקמיה לימפוציטית כרונית?

מקור המילה לוקמיה מהיוונית העתיקה, ופירושה נוכחות של התאים הלבנים בדם. לוקמיה לימפוציטית כרונית, שנקראת בלועזית Chronic Lymphocytic Leukemia, היא מחלה המתאפיינת בנוכחות של תאים לבנים בדם, שאינם אמורים להיות בו, ובניגוד ללוקמיה השכיחה, מדובר בנוכחות כרונית ורציפה של אותם תאים.

מהם התסמינים של לוקמיה לימפוציטית כרונית וכיצד היא מאובחנת?

מחלת CLL מאובחנת בשלוש דרכים מרכזיות:

בדיקת דם שגרתית

במקרים רבים, מתגלה המחלה בעקבות בדיקת דם שגרתית, בה מתגלה כמות חריגה של תאי דם לבנים המשתייכים לתת קבוצה ספציפית הנקראת לימפוציטים, שהם חלק מהתאים הלבנים שאחראים על מערכת החיסון בגופנו.

אבחון אנמיה בדם

במצב בו מוח העצם, שאחראי למעשה על ייצור תאי הדם הלבנים, אינו מצליח לייצר את תאי הדם הבריאים לאור עומס הייצור של תאי לימפוציטים, מתפתחת אנמיה שעם אבחונה ניתן לערוך בדיקות נוספות לאבחון CLL.

למדריך "טיפול בלוקמיה לימפוציטית כרונית – CLL" הכולל גם את הרופאים המבצעים טיפול לכך

בלוטת לימפה מוגדלת

מטרתן של בלוטות הלימפה היא להגן על גופנו מפני זיהום. בלוטת לימפה מוגדלת בצוואר, אינה מצביעה בהכרח על התפתחות לוקמיה, אך נוכחות של הבלוטה המוגדלת ואף המשך גדילה שלה לאורך זמן, בהחלט מחייבות בדיקה לנוכחות CLL.

האם אבחון המחלה בהכרח מצריך טיפול?

הטיפול במחלת CLL אינו ניתן בכל המקרים המאובחנים. המחלה אמנם מוגדרת כמחלה העומדת בפני עצמה, אך היא משקפת סל שלם של מחלות או התנהגויות שונות, ולא עבור כל אחת מהן יינתן טיפול.

טיפול כן יינתן, במקרים בהם המחלה משפיעה על תפקוד החולה, או כאשר היא מתאפיינת בסימפטומים משמעותיים שרצוי לטפל בהם.

מקרים כאלה יכולים לכלול מקרה של בלוטת לימפה מוגדלת שממשיכה לגדול ולגדול, או הופעת אנמיה עם ירידה קבועה ברמת ההמוגלובין בדם.

בשני מקרים אלה יינתן טיפול להחזרת בלוטת הלימפה לגודלה המקורי, או לניקוי מוח העצם והחזרת היכולת שלו לייצר תאי דם בריאים.

מהי שיטת הטיפול במחלת CLL?

בשנים האחרונות חלה התפתחות דרמטית בשיטת הטיפול במחלת CLL, וכיום מבוססת השיטה על שלושה מרכיבים מרכזיים:

אפיון החולה הספציפי והתאמת טיפול אישי

בשלב הראשון חשוב להבין את מאפייני המחלה והמאפיינים הבריאותיים של החולה הספציפי, שבדרך כלל ישתייך לאוכלוסיית הגיל השלישי, ולהתאים לו את הטיפול הנדרש באופן אישי, טיפול שהוא גם יכול לעמוד בו ביחס למחלות רקע אחרות מהן הוא סובל.

זיהוי שינויים גנטיים ואפיונם

מאחר והלימפוציטים נמצאים בדם בגופנו, קל מאוד ללקט אותם באמצעות בדיקת דם פשוטה, ולבחון האם עברו התאים שינוי גנטי כלשהו, שזיהויו יכול לסייע במציאת כיוון הטיפול הטוב ביותר.

בחירת הטיפול המיטבי

לבסוף, מתוך כלל אפשרויות הטיפול הקיימות, נבחרת צורת הטיפול הטובה ביותר בהתאם למאפיינים האישיים של המטופל, ובהתאם לשינויים הגנטיים שמציגים הלימפוציטים בדמו.

מהן אפשרויות הטיפול הקיימות, ושאותן ניתן להתאים לכל חולה?

כיום, ניתן להציע לחולים טיפול משולב כימו-אימונותרפי, המשלב טיפולי כימותרפיה עם טיפול אימוני. טיפול זה מבוסס על נוגדנים הנקשרים אל חלבון ספציפי המצוי אך ורק בתאי CLL, ומחסלים אותו.

הטיפול הכימותרפי מיועד להשלים את הטיפול האימוני, שלא נהנה ממאה אחוזי הצלחה בפני עצמו.

אפשרות טיפול נוספת היא האפשרות הביולוגית שניתנת באמצעות כדורים. הטיפול הביולוגי מבוסס גם הוא על היקשרות לתאי ה-CLL וחיסולם.

האם הטיפולים הם טיפולים מתמשכים או קצובים בזמן?

משך זמן הטיפול הוא שיקול נוסף בבחירת הטיפול המתאים לכל חולה. הטיפול הכימו-אימונותרפי למשל הוא טיפול קצוב בזמן, הניתן במשך חצי שנה, ולאחר מכן החולה נהנה משקט שיכול להימשך לאורך שנים.

הטיפול הביולוגי, לעומת זאת, הוא טיפול ממושך בדומה לטיפול במחלת הסוכרת. כל עוד החולה נוטל את התרופה, המחלה מאוזנת ושקטה, אך מרגע שמפסיקים את מתן התרופה, המחלה עלולה להתעורר מחדש.