טיפולים חדשים במלנומה מתקדמת

סרטן שמתגלה בשלבים שלוש או ארבע של המחלה, הוא מורכב מאוד לטיפול וכך נכון גם לגבי המלנומה. כיום, באמצעות טיפולים ביולוגיים ואימונותרפיים, שיעורי השרידות של חולי מלנומה בשלב הגרורתי הם גבוהים משמעותית מבעבר 

צפו בד"ר נתנאל אשר מתראיין על כך בתכנית בקו הבריאות

מהי מלנומה?

מלנומה הוא סוג של סרטן העור, לא השכיח ביותר אבל בהחלט המסוכן ביותר. 95% ממקרי סרטן העור הם מסוגים בי-סי-סי או אס-סי-סי שהם סרטנים של התאים הבזאליים והתאים הקשקשיים של העור ונחשבים לקלים ופשוטים לטיפול בדרך כלל.

מלנומה הוא סרטן שיודע לשלוח גרורות כבר החל בשלבים הראשונים שלו.

מהם הגורמים למלנומה?

כיום ידוע שישנם גורמים גנטיים למחלת המלנומה, אם כי אנחנו עדיין לא יודעים לאפיין, להגדיר ולבודד אותם.

מה שכן ידוע הוא, שלמלנומה בהחלט יכול להיות קשר תורשתי. כך למשל, עבור אדם שבמשפחתו שני קרובי משפחה מקרבה ראשונה, למשל אמא ואח, שחלו במלנומה, הסיכוי לחלות במלנומה בעצמו הוא כמעט ודאי.

הגיל משחק גם הוא תפקיד בהתפרצות המחלה ועל אף שהמחלה יכולה להופיע בכל גיל, שכיחותה הולכת ועולה בגילאים מבוגרים יותר.

חשיפה לשמש היא אחד מהגורמים המרכזיים למלנומה ובמיוחד חשיפה לשמש בגיל הילדות והנערות, שיכולה להראות אותותיה בגילאים מבוגרים יותר וכן חשיפה אינטרמיטנטית לשמש, כלומר חשיפה נקודתית אבל מופרזת, למשל שיזוף ארוך ועמוק בחופשות קיץ.

מה הם תסמיני המלנומה?

תסמיני המלנומה תלויים מאוד בשלב בו מצויה המחלה.

בשלבי המחלה הראשונים, מדובר בדרך כלל בשומה המשנה את אופייה (צבע, מרקם, גוון וכן הלאה) או בהופעת שומה חדשה.

בשלבים מתקדמים יותר, השומה הופכת להיות גדולה יותר, היא לעיתים מדממת ומגרדת וסביבה יכולים לצמוח נגעים קטנים יותר שמקיפים אותה.

בשלבים המתקדמים יותר, כאשר המלנומה מתפשטת לבלוטות, ניתן גם למשש את הבלוטות המוגדלות בצוואר, במפשעות או בבתי השחי.

בשלב הגרורתי, שבו המחלה מתפשטת לאברים אחרים מעבר לבלוטות, התסמינים ייקבעו בהתאם לאבר הנגוע ולעומס המחלה.

כיצד מאובחנת המלנומה?

אבחון המלנומה מבוצע באמצעות קוד אבחוני המבוסס על מדרג A, B, C, D, E ו-F.

A מייצג "א-סימטריה" כלומר בחלוקה דמיונית של הנגע לארבעה רבעים, א-סימטריה בין הרבעים מעלה חשד למחלה.

B מייצג "בורדרס" ומתמקד בגבולות של הנגע, כשגבולות שהם יותר מרוחים ופחות מוגדרים צריכים להעלות חשד.

C מייצג "קולור" או גוון, כשבנגע מופיע כבר יותר מגוון אחד זה צריך להעלות חשד.

D מייצג "דיאמטר" או קוטר, כשנגעים בקוטר של 6 מ"מ ומעלה כבר צריכים להעלות חשד.

E מייצג "אבולושן" או התפתחות ונחשב לפרמטר האבחון החשוב ביותר. פרמטר זה משקף את התפתחות הנגע לאורך זמן כמו הופעה של נגע חדש שלא היה קודם לכן, תהליך ההשתנות של נגע קיים לאורך החודשים או השנים האחרונות (גדל, משנה צורה, צבע וכן הלאה).

ואחרון, F מייצג "פאני לוקינג" כלומר מראה מוזר – כך למשל, אדם שיש לו המון שומות גדולות, רחבות וכהות ולפתע מופיעה שומה קטנה ורדרדה, שנראית מוזרה ושונה ביחס לכלל.

תהליך האבחון בוחן ומשקלל את כלל הפרמטרים הללו ואם רמת החשד המצטבר היא גבוהה דיה, מבוצעת בדיקה באמצעות דרמוסקופ, המאפשר לבחון את הנגע יותר לעומק ויותר בבירור.

אם בבדיקה זו גובר החשד עוד יותר, מבוצעת ביופסיה, שמאפשרת לזהות את קיומה או אי קיומה של המלנומה ולאבחן את סוג המלנומה.

מהן דרגות החומרה של המחלה?

כמו לכל מחלת סרטן, גם במלנומה ישנן ארבע דרגות, שבתורן מחולקות אף הן לתתי דרגות נוספים.

ככלל, בשלב 1 ו-2, המלנומה תחומה אך ורק לעור ולאזור העור בו היא נוצרה. ההבדל בין 1 ל-2 הוא עומק המלנומה, או מספר המילימטרים של חדירת המלנומה לעומק העור (מדד ברסלאו).

שלב 3 הוא שלב בו המלנומה יצאה מאותם גבולות גזרה והגיעה לדרכי הלימפה, בין אם לדרכי הלימפה הסמוכות (נגעים זעירים שמתפתחים מסביב לנגע) ובין אם לבלוטות הזקיף המרוחקות.

מהו הטיפול הניתן בשלבי המחלה השונים?

בשלב 1 ו-2 הטיפול מתמצה בניתוח להסרת הנגע, תוך הרחבת השוליים של הנגע – אם עומק החדירה של המלנומה בעור הוא עד 1 מ"מ, נבצע הרחבת שוליים של 1 ס"מ לכל כיוון. כאשר גודל המלנומה עולה על 0.8 מ"מ ישנו כבר היגיון לבדוק את בלוטת הזקיף, בדיקה שמבוצעת במהלך הניתוח, במקביל להסרת המלנומה.

בשלב 3, בו כבר ניתן לזהות את התפשטות המלנומה לבלוטות, מבוצע ניתוח משולב הן של הסרת הנגע עצמו כמו בשלבים המוקדמים והן כריתה מלאה של בלוטת הזקיף הנגועה ושל כלל הבלוטות באזור שבו היא ממוקמת.

איזו התקדמות חלה בטיפול במלנומה?

פריצות דרך קיימות גם במניעת הישנות המחלה וגם בטיפול במחלה.

בעבר, כל שניתן היה לעשות, היה לקיים מעקב אחרי החולה לאחר טיפול בתקווה שהמחלה לא תישנה.

בהמשך נעשה שימוש בתרופת האינטרפרון שהייתה בעלת יעילות נמוכה ורעילות גבוהה.

החל משנת 2017 החל היישום של טיפולים בעלי יעילות גבוהה מאוד בהפחתת הסיכוי להישנות המחלה עד כדי 50% וזאת, באמצעות כדורים או הזרקה לווריד למשך שנה.

טיפולים אלה נחלקים לטיפולים ביולוגיים, שהם טיפולים מכווני מטרה כנגד חלבון הבי-ראף וחלבון מק הקשורים בהתהוות המלנומה. טיפול זה מתאים אך ורק לחולים בעלי מוטציה באותו חלבון בי-ראף (50%-60% מכלל חולי המלנומה).

במקרים בהם המוטציה לא קיימת, סוג הטיפולים השני הוא טיפולים אימונותרפיים הניתנים גם במקרים מסוימים של מוטציית בי-ראף ולבטח במקרים בהם המטופל אינו בעל מוטציה זו.

הטיפולים האימונותרפיים מיועדים להסיר את הבלמים ממערכת החיסון ולעודד אותה להילחם בתאי המלנומה, שעד כה זוהו על ידה כתאים שאין צורך להילחם בהם.

טיפולים אלה מראים שיפור שהוא לא פחות ממדהים באחוזי ההישרדות של חולים בשלב הגרורתי/ שלב 4 של המלנומה.

בשלב זה קיים סיכוי גבוה מאוד למות המטופל לאחר כשנה מפרוץ המחלה, כשרק 15% מן המטופלים שורדים הלאה. כיום, בעזרת טיפולים אלה אחוזים אלה צומחים ל-50% עד 60% למשך יותר מ-5 שנים לאחר פרוץ המחלה.