הטיפולים הביולוגיים החדשים ללוקמיה לימפטית כרונית (CLL)

עד לאחרונה טופלו חולים בלוקמיה לימפטית כרונית (CLL) באמצעות כימותרפיה. כיום ישנן תרופות ביולוגיות הניתנות בכדורים, ומאפשרות לטפל במחלה כמו בכל מחלה כרונית אחרת

צפו בפרופ' תמר תדמור מסבירה על כך בראיון לתכנית חיים בריא

שכיחות | אבחנה | זיהוי מחלה | מעבר שלב | טיפולים וחידושים

מהי לוקמיה לימפטית כרונית (CLL)?

לפני הכל, לוקמיה זה סרטן דם שבו ניתן לראות את התאים הלא תקינים בבדיקת דם/ משטח דם. סרטן זה ממוקם למעשה במוח העצם, בית החרושת של תאי הדם בגוף. לוקמיה לימפטית כרונית היא סרטן של סוג מסוים של כדוריות הדם הלבנות, הלימפוציטים, שתפקידם הוא לייצר נוגדנים כחלק ממערכת החיסון של הגוף.

מחלה זו היא כרונית מכיוון שבמקביל לייצור הלימפוציטים הלא תקינים, מוח העצם ממשיך לייצר גם לימפוציטים תקינים לחלוטין. במצב זה מתקדמת המחלה בצורה מאוד איטית, עד שמוח העצם מוחלף למעשה על ידי תאי לוקמיה והמחלה הופכת להיות פעילה וסימפטומטית.

מהי שכיחות המחלה ומהם גורמי הסיכון לה?

לוקמיה לימפטית כרונית היא אינה מחלה נדירה במיוחד ולמעשה מדובר בלוקמיה השכיחה ביותר בעולם המערבי. המחלה שכיחה יותר אצל גברים ויותר בגילאים מבוגרים כשהגיל החציוני למחלה הוא 72. גורמי הסיכון למחלה אינם ידועים. על אף שניתן לזהות קשר משפחתי מסוים, המדובר בקשר קלוש מאוד סטטיסטית ולרוב קשה לומר מדוע פרצה המחלה דווקא אצל אדם ספציפי.

איך מאבחנים את המחלה?

בכמחצית מן המקרים, מתגלה המחלה בצורה אקראית כאשר מזוהה עלייה בכמות כדוריות הדם הלבנות במקביל לעלייה בכמות הלימפוציטים בבדיקות דם שגרתיות. המשמעות היא שספירת דם שגרתית יכולה להוות את השלב הראשון באבחון המחלה. במקרים אחרים, מאובחנת המחלה לאחר שהחולה מזהה בליטה של בלוטת לימפה על פני העור.

לאחר ייצורם במוח העצם, עוברות כדוריות הדם הלבנות אל מערכת הלימפה שבה ישנן כ-400 בלוטות בכל הגוף ובמקרים מסוימים יכולה המחלה לגרום לגדילה של אחת או יותר מהבלוטות האלה בגוף, באופן שניתן למשש אותן על פני העור. גדילת הבלוטות נובעת מריבוי הלימפוציטים בבלוטות הלימפה עד כדי הגדלת הבלוטות כך שתוכלנה להכיל את הלימפוציטים שמתרבים בצורה לא תקינה.

איך יודעים שאכן מדובר בלוקמיה ולא במחלה זיהומית אחרת?

במחלות זיהומיות יכולות להתרחש תופעות דומות של ריבוי לימפוציטים בדם, אלא שבמחלות אלה מדובר בתופעה שבאה והולכת ולא בתופעה קבועה וכרונית. בכדי לוודא שאכן מדובר בלוקמיה, נערכות מספר בדיקות חכמות כדוגמת פלואו ציטומטרי שמסוגלת להראות כי מדובר באותה אוכלוסייה של תאים המשכפלים את עצמם עם ביטויים ייחודיים ללוקמיה על פני המעטפת שלהם. בדיקה זו נדרשת בכדי לוודא שלא מדובר בתגובה טבעית של הגוף לזיהום, אלא בלוקמיה.

באיזה שלב עוברת המחלה משלב כרוני לחריף, הדורש טיפול?

תחילה חשוב לומר שבמצבה הכרוני, לוקמיה לימפטית כלל אינה דורשת טיפול. עובדה זו קשה להסברה למטופלים, שבאופן טבעי מתקשים לחיות עם העובדה שיש להם לוקמיה ורוצים לעבור טיפול שיוביל לריפוי. בפועל, הטיפול הנדרש בשלב הכרוני הוא אי טיפול כלל, כשבקרב שליש מהחולים במחלה נותרת המחלה כרונית לכל החיים ואינם מקבלים טיפול כלשהו.

כאשר מוח העצם "נתפס" על ידי המחלה, עוברת המחלה לשלב החריף שלה בו ישנה ירידה בייצור כדוריות הדם האדומות, מתפתחת אנמיה, חולשה, ירידה בייצור טסיות הדם (אחראיות לקרישת דם) ואף גדילה של הבלוטות בהיקף שיוצר הפרעה תפקודית. זהו השלב בו מתחיל להינתן טיפול לחולה.

מה היה הטיפול עד כה ומהם החידושים בתחום?

הטיפול הישן התבסס על טיפולים כימותרפיים בלבד, הניתנים לפרק זמן קצוב שלא במטרה להשיג ריפוי, אלא במטרה לשלוט במחלה. בהמשך הדרך התווסף לטיפול הכימותרפי גם טיפול ביולוגי בנוגדנים, שהוא כבר טיפול ספציפי בתאים הלא תקינים. כיום כבר קיים ידע לגבי הסיבה שבגינה מתרבים התאים הלא תקינים ובהתאם לכך פותחו תרופות שמיועדות לבלום את ההתרבות של אותם תאים חולים. טיפול זה הוא אמנם טיפול מדויק וספציפי לתאים החולים, אך אינו נטול תופעות לוואי אם כי תופעות אלה אינם לטווח הארוך ולרוב קלות הרבה יותר מאלו של כימותרפיה.

בנוסף לכך, בניגוד לימים עברו בהם נדרש המטופל להגיע לבית החולים לצורך קבלת הטיפול הביולוגי בזריקה, כיום ישנן שתי תרופות ביולוגיות חדשות שניתנות בכדורים, אותם יכול ליטול המטופל בביתו. ברוב המקרים, טיפולים ביולוגיים אלה מחליפים לחלוטין את הטיפול הכימותרפי, אך ישנם מקרים בהם טיפול כימותרפי עדין, עדיין יכול לשפר את התוצאות ובמקרים אלה ניתן טיפול כימותרפי-ביולוגי משולב.

התרופות הביולוגיות נחלקות לתרופות המיועדות להיקשר לאחד מהקולטנים הספציפיים במעטפת של לימפוציטים מסוג B ולמנוע את התרבותם (איברוטיניב, אקלברוטיניב, זנוברוטיניב). תרופות אלה ניתנות בכדורים לכל החיים ובכך בעצם מסתכם הטיפול בחולה. תרופה אחרת, ונטוקלקס, ניתנת לתקופות קצובות של שנה או שנתיים ומטרתה לעודד את התא למות. תרופות אלה נכללות בסל הבריאות עבור חולים שהמחלה שלהם חזרה ונשנתה.