בשורות אופטימיות לחולי מיאלומה נפוצה

בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בטיפול במיאלומה נפוצה. לעומת שנים עברו, השימוש בכימותרפיה לטיפול במיאלומה פחת בצורה משמעותית, ובמקומו נכנסו לשימוש תרופות ביולוגיות יעילות מאוד ולאחרונה גם טיפולים אימונותרפיים וטכנולוגיות טיפול חדשות, שיוצרים אופטימיות רבה לעתיד

במאמר זה נדון על:

תסמינים | אבחון | גורמי סיכון | טיפול | שלבי המחלה | ממחלה סופנית לכרונית | שכיחות המחלה בישראל | מחקרים חדשים | טיפול מותאם

מהי מיאלומה נפוצה?

מיאלומה נפוצה היא ממאירות של תאי פלזמה במח העצם (תאים המייצרים נוגדנים).

תא אחד מהתאים הללו עובר שינוי, שגורם לו להתרבות בצורה לא מבוקרת במח העצם ומתפתחת ממאירות.

מהם תסמיני המחלה?

תסמיני המחלה משתנים מאוד בין חולה לחולה.

המיאלומה מפרישה חומרים שיכולים לגרום להתהוות של חורים בעצם ואפילו לשברים ולכן, אחת ההשפעות השכיחות ביותר של המחלה היא פגיעה בעצמות, מה שמוביל לכאבי עצמות כתסמין שכיח למחלה.

כמו כן, מאחר והמיאלומה מתפתחת במח העצם, שהוא בית החרושת של כדוריות הדם בגוף, נוצרת הפרעה בייצור התקין של הדם, מה שמוביל לירידה בהמוגלובין והיווצרות אנמיה כתסמין נוסף של המחלה.

אי ספיקת כליות והתפתחות זיהומים בגין דיכוי חלקי של המערכת החיסונית, גם הם תסמיני מיאלומה, שאותם מגלים בדרך כלל במסגרת בדיקות ייעודיות.

מהם גורמי הסיכון של מחלת המיאלומה?

לא כל הסיבות של מיאלומה ידועים במלואם, אך מחקרים מלמדים על כמה וכמה גורמי סיכון שעשויים להשפיע על הופעת המחלה.

• גיל – הגיל הוא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר במחלה זו. נמצא כי רוב מקרי המיאלומה מאובחנים אצל מטופלים מעל גיל 60. 
• מגדר – לצד גיל, גם המגדר של המטופלים משחק תפקיד. נמצא כי בקרב גברים קיימת שכיחות גבוהה יותר של מיאלומה בהשוואה לנשים. 
• גנטיקה – נטייה גנטית משפיעה על הסיכוי לחלות. נמצא שמטופלים שיש להם היסטוריה משפחתית של מיאלומה או של מצבים רפואיים קרובים, נמצאים בסיכון מוגבר. 
• בנוסף, גורמים של אורח חיים כגון השמנת יתר, חשיפה ממושכת לקרינה או לרעלים, מעלים את הסיכון לפתח את המחלה.

כיצד מאובחנת המחלה?

כאשר עולה חשד למיאלומה נפוצה, נערכות בדיקות דם ובדיקות שתן, על מנת לבחון נוכחות של החלבונים המיוצרים על ידי המיאלומה.

בבדיקת השתן נבחן נוכחות של חלבוני בנס ג'ונס ובבדיקות הדם נבחן נוכחות של שרשראות קלות וחלבון חד שבטי, הנחשבים כחלבונים חשודים למיאלומה.

בכדי לאשר את האבחנה, מבוצעת ביופסיה במסגרתה נלקחת דוגמית קטנה מתוך מח העצם על מנת לבחון נוכחות של תאי מיאלומה, תחת המיקרוסקופ.

שלבי מיאלומה – איך קובעים את שלב המחלה בקרב המטופלים

מיאלומה היא מחלה שמתקדמת בשלבים שונים, שכל אחד מהם מתבטא עם מאפיינים קליניים וסמנים ביולוגיים אופייניים משלו. החשיבות של זיהוי השלבים רבה, שכן כך ניתן לקבוע את אסטרטגיית הטיפול המתאימה יותר. דרגת החומרה של מיאלומה נפוצה מסומנת על פי שיטת הסיווג R-ISS.

בשיטת הסיווג R-ISS עושים שימוש במספר פרמטרים מרכזיים, בכדי להעריך את היקף המחלה ואת השלב בו מצוי המטופל או המטופלת. בין היתר זה נעשה על ידי מדידת הרמות של סמנים ביולוגיים כגון אלבומין ואחרים, אשר מסייעים להעריך את רמת הגידול ואת המצב הבריאותי הכללי של המטופלים. הפרעות ציטוגנטיות גם כן נלקחות בחשבון, והן קשורות למחלה אגרסיבית יותר ולפיכך מרמזות על מחלה יותר קשה.

על מנת לאבחן את שלב המחלה ודרגת החומרה, מקובל לעשות שימוש גם בשיטות הדמיה, רנטגן,  סי טי, או MRI לפי הצורך. אמצעים אלה יכולים להועיל באיתור גידולים בעצמות ואיתור סימנים נוספים. על ידי שילוב גורמים אלה, סולם  R-ISS מאפשר להעריך טוב למדי את שלב המחלה הנוכחי. רופאים משתמשים בתוצאות על מנת לגבש את אסטרטגיית הטיפול המתאימה לכל מטופל.

איזו התקדמות חלה בשנים האחרונות בטיפול במחלה?

מיאלומה היא אחת המחלות הממאירות שבטיפול בהן חלה התקדמות משמעותית מאוד בשנים האחרונות.

בשנים האחרונות הטיפול במיאלומה מתמקד בתרופות מוכוונות מטרה ופחות בכימותרפיה.

תרופות אלה יודעות לתקוף את נקודות התורפה של תאי המיאלומה והסוד הוא בשילובים השונים בהם ניתנות התרופות.

מתן התרופות מבוצע על פי פרוטוקולים מסודרים, על פיהם ניתנות 3 תרופות כטיפול קו ראשון (בארץ מקובל: טיפול V.R.D), אליהן לעיתים מוסיפים כיום תרופה ביולוגית חדשה הנקראת דרזאלקס, שמשפרת מאוד את התוצאות. באנשים צעירים מבוצעת גם השתלה עצמית כחלק מטיפול קו ראשון.

האם מיאלומה נפוצה הפכה ממחלה סופנית למחלה כרונית?

בקרב רבים מן המטופלים ניתן להשיג שקט שנמשך להרבה שנים, אבל ברוב המטופלים לא ניתן להגיע למצב של ריפוי מוחלט.

בשלב מסוים המיאלומה שוב מרימה את הראש, כלומר חלה הישנות המחלה, אך גם למצבי הישנות אלה ישנם טיפולים עמוקים ואפקטיביים.

שכיחות המחלה בישראל

מיאלומה נחשבת למחלה נדירה יחסית. לפי הסטטיסטיקה אחוז החולים איננו עולה על כ-1% מכלל חולי הסרטן (מכל סוגי הסרטן). בישראל, בכל שנה מאובחנים כחולים במחלה כ-4-5 אנשים לכל 100,000 איש. חשוב לומר כי למרות שכיחותה הנמוכה יחסית, איך להקל ראש. מיאלומה מצריכה התמודדות הן ברמה האישית, הן ברמה המשפחתית והן ברמה המערכתית והרפואית. 

המחלה עשויה לפגוע באיכות החיים, בשל תסמינים כגון כאבים בעצמות, נטייה לשברים, אנמיה, ירידה בתפקודי הכליות. יתר על כן, הטיפול במיאלומה אף כי הוא מתקדם, עשוי להיות מלווה בתופעות לוואי משמעותיות. אולם הבשורה היא שבשנים האחרונות, התקדמות המחקר הביאה לפיתוח גישות טיפוליות חדשניות ויעילות מאי פעם. שיעור החולים אשר מתמודד טוב יותר עם המחלה עולה והמטופלים מאריכים ימים בהשוואה לעבר.

מהם המחקרים שמבוצעים כיום בתחום הטיפול במיאלומה?

תחילה, ישנו תרופות מתקדמות יותר מאותן משפחות ששמשו לטיפול בקו הראשון לטיפול, המשמשות כיום בהצלחה לטיפול גם בקו שני.

במקביל, פותחו משפחות חדשות של תרופות, למשל תרופה בשם סלינקסור, שכבר נרשמה בארה"ב וצפויה להיכנס לשימוש בקרוב גם בארץ.

לצד תרופות אלה, ההתפתחות החשובה ביותר היא כניסתן של תרופות אימונותרפיות, המשמשות לטיפול בלוקמיה ולימפומה ונכנסות כעת לשימוש גם במיאלומה עם תוצאות מדהימות – חולים אחרי ארבעה, חמישה קווי טיפול, מציגים שיעורי תגובה של 97%, גבוה בהרבה מהנתונים שהכרנו עד היום בטיפול במיאלומה.

במקביל, קיים פיתוח מתמיד של תרופות חדשות המכוונות נגד מטרות חדשות בתאי המיאלומה ומאפשרות לתקוף את התא מכיוונים שונים.

ההערכות כיום הן מאוד אופטימיות, החל מהארכה של משך ההפוגות במחלה וכלה במקרים של ריפוי מוחלט בקרב חלק מחולי המיאלומה בתוך 5 שנים.

עד כמה ניתן להעניק טיפול מותאם אישית לחולה מיאלומה?

טיפול מותאם אישית הוא נושא שמעורר עניין רב במיאלומה ובעולם הרפואה בכלל.

בעבודת מחקר שבוצעה בשיתוף פעולה עם מעבדתו של פרופ' עמית ממכון וייצמן נתגלה כי ניתן לבצע ריצוף RNA למטופל עד רמת התא הבודד על מנת לזהות "חתמיה גנטית" של המיאלומה של החולה שתוכל לכוון לטיפול המיטבי עבור המטופל הספציפי וכיצד ניתן להתמודד עם תאים בעלי עמידות לטיפול אצל אותו מטופל.