השתלת עצם דנטלית: המדריך המלא

קיבוע שתלים דנטליים מבוצע ישירות אל עצם הלסת, מה שמחייב נוכחות מספקת של מסת עצם מינימלית לקליטת השתלים. במקרים בהם מאובחן מצב של חוסר עצם, יש לבצע תחילה השתלת עצם מקדימה. כיצד מבוצעת ההשתלה, מהיכן נלקחת העצם והאם זה מספיק חזק ויציב

מיכאל רודניצקי מסביר על השתלת עצם בשיטות מתקדמות

חוסר עצם הוא מצב שכיח, בעיקר אצל מטופלים מבוגרים, והסיבות לו הן מגוונות.

הסיבה השכיחה ביותר לחוסר עצם היא חוסר בשן – באזורים בהם חסרות שיניים, מתפתחת שחיקה הדרגתית של עצם הלסת באזור בגין ספיגה ואי התחדשות.

מחלות חניכיים, מבנה גנטי, פציעה וניתוחים כירורגיים הקשורים למחלות רקע (למשל הסרת גידול), הן סיבות נוספות להיווצרות מצב של חוסר עצם.

חוסר העצם יכול לבוא לידי ביטוי ברוחב הלסת (חוסר אופקי) או בגובה הלסת (חוסר אנכי), או בשניהם. לפני ביצוע השתלת עצם, יש לאבחן היטב את חוסר העצם באמצעות צילומי רנטגן וסריקת CT, המבוצעים בשלבי האבחון ותכנון ההשתלה.

מהי השתלת עצם?

מטרתה של השתלת עצם היא כאמור, עיבוי מסת העצם בלסת. השתלת העצם יכולה להתבצע בטכניקות שונות, הנבדלות זו מזו בסוג העצם המושתלת, באזור ההשתלה ובעיתוי ההשתלה (לפני או במקביל להחדרת השתלים הדנטליים).

את העצם להשתלה, לוקח הרופא מאזורים סמוכים בלסת עצמה, מאזורים שונים בגוף המטופל (לרוב אגן) או ממקורות אחרים מן החי. נטילת העצם מבוצעת באמצעות גירוד או חיתוך העצם, ולפני השתלתה מעובדים חלקי העצם למסה אחידה שניתן לעבוד איתה.

כיצד מבוצעת פרוצדורת השתלת העצם?

ניתוח השתלת עצם ניתן לביצוע תחת הרדמה מקומית, אך קיימים מקרים רבים בהם משולב הניתוח בפרוצדורת שיקום רחבה יותר, המבוצעת תחת הרדמה מלאה. הניתוח אורך 60-90 דקות בתנאי חדר ניתוח סטרילי.

לפני ביצוע ההשתלה, יעבור המטופל אבחון קליני מקיף לבדיקת התאמתו לניתוח. מטופלים הנוטלים תרופות מסוימות כדוגמת נוגדי קרישה, יתבקשו להפסיק את נטילתן לפני הניתוח.

תרופות הקשורות לטיפול באוסטאופורוזיס, עלולות לגרום לסיבוכים חריגים לאחר הניתוח, ולכן יש להתייעץ עם הרופא בכל מקרה של נטילת תרופות באופן קבוע.

הפרוצדורה עצמה מתחילה בקיפול החניכיים וחשיפת עצם הלסת באזור הטיפול. כשעצם הלסת פרושה לפניו, משתיל הרופא את מסת העצם החדשה ומפסל אותה בצורה מיטבית.

על העצם המושתלת מונחת ממברנת קולגן, הנספגת אל העצם לאורך זמן ומיועדת להבטיח ולזרז את תהליך הריפוי. לבסוף מבוצעת תפירה של החניכיים חזרה למקומם.

כיום, ניתן לבצע את השתלת העצם במקביל לקיבוע השתלים הדנטליים. פרוצדורה זו מבוססת על שימוש בשתלים חלולים, דרכם מוחדרת מסת העצם להשתלה לאחר קיבועם.

אפשרות זו זמינה רק במקרים בהם מסת העצם הקיימת, מאפשרת קיבוע מינימלי של השתלים הדנטליים לפני החדרת מסת העצם להשתלה, דרך השתל החלול.

מהו תהליך ההחלמה מהשתלת עצם?

ההחלמה מהשתלת עצם יכולה להיות מלווה במעט כאב, דימומים ונפיחות בימים הראשונים, אך אלו חולפים מעצמם וניתן להתמודד עימם באמצעות משככי כאבים סטנדרטיים.

אובדן תחושה בכל רמה שהיא מחייבת בדיקת רופא, על מנת לוודא שלא נגרמה פגיעה עצבית באזור הלסת.

כשבועיים לאחר הטיפול, מחלים אזור ההשתלה ונעלמת כל תחושה של חוסר נוחות, אז גם מתחיל תהליך הריפוי שאורכו תלוי במקור העצם. כאשר מדובר בעצם מגוף המטופל, הריפוי יסתיים בתוך 4-6 חודשים, בעוד שעצם ממקור חיצוני, דורשת 9-10 חודשי ריפוי עד לקליטתה המלאה בגוף המטופל.

לאחר הניתוח יגיש הרופא למטופל, דף עם הוראות שיסייעו להחלמה והריפוי המהירים של אזור הטיפול, ובכלל זה הימנעות מאוכל חם או קשה ביממה הראשונה, הימנעות מספורט וטיסות בשבוע שבועיים הראשונים לאחר הניתוח, הימנעות מעישון שבועיים לאחר הניתוח, נטילת התרופות הרשומות וכדומה.

הקפדה על הוראות אלה תורמת לסיכויי ההצלחה ותורמת לזירוז תהליך ההחלמה והריפוי.

מהם הסיכונים בביצוע השתלת עצם?

ככלל, השתלת עצם היא פרוצדורה בטוחה מאוד בעלת שיעורי הצלחה גבוהים של מעל 95%.

סיבוכים יכולים להתעורר בעיקר אצל מטופלים הסובלים ממחלות כרוניות כדוגמת סכרת, ובמקרים נקודתיים אחרים הקשורים לביולוגיה של המטופל הספציפי או לרמת ביצוע ההליך המקצועי על ידי הרופא המטפל.

פרט לסיכונים הכלליים הנכונים לכל פרוצדורה כירורגית, הסיכון המרכזי בהשתלת עצם הוא אי קליטה של העצם המושתלת, אם כי באופן כללי, עצם הלסת היא בעלת כושר קליטה גבוה מאוד, ולרוב, אם נותנים לה את הזמן הנדרש, הקליטה מסתיימת בהצלחה.

סיכונים נוספים קשורים בהתקבעות לקויה של העצם במקומה, באופן שיוצר לחץ חיצוני על הלסת, חושף את העצם מעבר לחניכיים, מותיר חלל המאפשר תזוזה של העצם ומעודד היווצרות של זיהומים מקומיים. במקרים אלה, יבוצע ניתוח חוזר להסדרת העצם.