אובאיטיס: מחלה כרונית רבת פנים

ישנן מספר מחלות אוטואימיוניות המתבטאות בעיניים, ואחד הביטויים הינו אובאיטיס. אובאיטיס הינה דלקת של תכולת העין – במילים אחרות, דלקת הפוגעת בכל אחד מחלקי העין הפנימיים, מלבד המעטפת החיצונית הכוללת את הקרנית, לובן ולחמית

צפו בד"ר נוימן מסביר על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתכנית המילון הרפואי בוידיאו

במאמר זה נדון על:

תסמונת | רקע למחלה | סיבוכים | טיפול רפואי | טיפול מקומי | טיפול תרופתי | טיפול ביולוגי 

מהי אוביאיטיס?

אוביאיטיס נחלקת ל"אובאיטיס קדמית" המערבת את הלשכה הקדמית (Anterior Chamber) ומי הלשכה, עם הקשתית (Iris) זאת לעומת "אובאיטיס אחורית", המערבת את כל שכבות העין אחורית לעדשה: כולל זגוגית (Vitreous),  רשתית (Retina) ודמית (Choroid).

כדי להבין, נכיר את מעטפות וחלקי העין בקצרה:

באדום מסומנים חלקי העין המעורבים יותר בתהליכים דלקתיים.

מהי הסתמנות המחלה?

ככל דלקת, אובאיטיס מלווה בד"כ בכאב, אודם, טשטושי ראיה מסוגים שונים, ואי נוחות כללית סביב ארובת העין.

מהו הרקע למחלה?

אובאיטיס הינה לרוב מחלה אוטואימונית, (מצב בו מערכת החיסון תוקפת רקמות גוף עקב טעות בזיהוי הרקמה והפעלת מנגנוני דחיה כנגד רקמה נורמלית) בחלקם של המקרים קיים רקע זיהומי (חידק או וירוס), ובמיעוטם, אוביאיטיס מהווה ביטוי למחלה גידולית.

כבמחצית ממקרי האובאיטיס האוטואימונית אין מחלה מערכתית מלווה, ומדובר במחלה דלקתית של העין בלבד, ללא מעורבות של איברים נוספים בגוף.

בשאר המקרים מעורבות מחלות אוטואימוניות קלאסיות כגון מחלת בכצ'ט, סרקואידוזיס, לופוס, אנקילוזיס ספונדיליטיס ועוד תסמונות רבות הגורמות לפגיעה במערכות גוף מעבר לעין.

דלקת שגרונית (ראומטואיד ארטריטיס) ככלל אכן גורמת לדלקות עיניים אך בד"כ לא לאובאיטיס. קיימות גם תסמונות אוטאימוניות ייחודיות לעין בהן מחלת העיניים היא המובילה, ותקצר היריעה במאמר הקדמה זה לסקור את כולן.

מהם סיבוכי המחלה?

כעקרון, אובאיטיס מערבת ופוגעת בכל חלקי העין: משקעי סידן על פני הקרנית החיצונית, משקעים דלקתיים על פני הקרנית הפנימית (Keratic Precipitates), הידבקויות של הקשתית לעדשה תוך עוות צורת האישון, עכירויות בעדשה (קטרקט, ירוד), עכירויות בזגוגית, ופגיעה בשכבות האחוריות של העין: בצקות והצטלקויות של הרשתית והדמית.

מעבר לכך, הן הדלקת והן הטיפול בדלקת עשויים להביא לעליית לחץ תוך עינית ופגיעה בעצב הראיה. זהו סיבוך נפוץ של גלאוקומה על רקע של אוביאיטיס.

כעקרון, כל הסבוכים עשויים להביא לפגיעה מהותית בראיה ולכן עד לפני כ- 60 שנה אבחנת אוביאיטיס הייתה בשורה קשה מאוד, כמחלה חשוכת מרפא עם פוטנציאל גבוה לעיוורון גבוה.

לשמחתנו, קיימים היום טיפולים רבים למחלה וקיימת יכולת הרבה יותר טובה להימנע או לטפל בסיבוכים – מחד, ולשמר את הראיה – מאידך.

מהו הטיפול הרפואי במחלה?

הטיפול הרפואי באוביאיטיס נסמך בעקרו על קורטיקוסטרואידים ועל טיפולים אחרים המדכאים את פעילות מערכת החיסון הסוררת תוך כדי הורדה ניכרת של מינון הסטרואידים.

סטרואידים הינם הורמון טבעי המופרש על ידי יותרת הכליה ומאפשר לגוף להתמודד עם מצבי לחץ. הסטרואידים במתן חריף מעלים את לחץ הדם, מגבירים את הערנות, מאפשרים פעילות שרירים מהירה וממושכת יותר, מעלים את ערך הסף לכאבים ובסה"כ מאפשרים לגוף להתמודד עם מצבי "לחימה או בריחה".

במתן ממושך יותר, הסטרואידים מדכאים את התגובה הדלקתית ובכך נותנים אפקט מיטיב למחלות אוטאימוניות. הבעיה בטיפול סטרואידלי ממושך נובעת משלל תופעות לוואי ההופך את הטיפול לבלתי נסבל.

תופעות הלוואי העיקריות הינן: השמנה מסיבית עם פסי השמנה אופייניים בעור, שיעור יתר, עליית לחץ דם, סכרת, בריחת סידן מהעצמות עד כדי שברים פתולוגים, חוסר יציבות נפשית, קושי בשינה ועוד ועוד.

הטיפול המקומי

בטיפול מקומי, בטיפות ומשחות עיניים, הסטרואיד עשוי להביא לעליית לחצים תוך עיניים (גלאוקומה) ולהחמרת ירודים (קטרקט). האפקט המיטיב של טיפול סטרואידלי, כמו גם תופעות הלוואי, נמצא ביחס ישר למינון התרופה.

מסיבה זו ניתן להשתמש במינון כווסת של היחס בין האפקט המיטיב לבין תופעות הלוואי והסיכון הכרוך בטיפול.

הטיפול התרופתי

בשנים עברו פתחו טיפול בתרופות שונות אחרות המדכאות את מערכת החיסון כאמצעי לאפשר הורדת הטיפול בסטרואידים תוך כדי שימור האפקט האנטי דלקתי של הסטרואיד.

מטוטרקסט הייתה שנים רבות התרופה המובילה בתחום שיובאה לטיפול בעיניים מהראומטולוגיה. זוהי תרופה שמעכבת חלוקת תאים ובצורה כזו מעכבת את תגובת מערכת החיסון הדורשת חלוקות תאים רבות.

לתרופה זו התווספו עם השנים תרופות אחרות כגון אימורן, ציקלוספורין, וסלספט. כתמיד, לכל תרופה יש תופעות לוואי משלה, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שכל תרופה המדכאת את מערכת החיסון מביאה לעליית סיכון לזיהומים וגידולים.

כאן המקום לציין, שבעבודות גדולות על אלפי מטופלי עיניים לא נמצאה עליה בשכיחות הגידולים, אבל הסכנה התאורטית קיימת מעצם מנגנון הטיפול של התרופה.

התרופות הביולוגיות

בשנים האחרונות הוכח במספר עבודות מבוקרות יעילותן של תרופות נוספות לאוביאיטיס: אלה התרופות הביולוגיות.

מדובר בחלבונים המיוצרים כנגד מטרות כימיות מוגדרות. השכיח שבהם, הוא החלבון נוגד TNF-alpha. TNF-alpha הוא אחד מהחומרים השותפים בהתפתחות התגובה הדלקתית.

מערכת החיסון עובדת כמו במירוץ שליחים כאשר המסר מועבר משליח לשליח עד השליח הסופי שמשחרר את החומרים הפעילים המביאים להרס הרקמה.

בצורה כזו, מערכת החיסון מסוגלת לווסת את פעילותה ולהוציא אותה לפועל בנקודות מוגדרות. בניגוד לסטרואידים והחומרים מדכאי מערכת החיסון העובדים על כל מערכת החיסון, ללא מטרה מוגדרת ומשפיעים על כל פעילות המערכת, התרופות הביולוגיות החדשות, כמו רמיקייד ויומירה מוציאות מהמשחק את אחד השליחים במרוץ (ה TNF-alpha) וכך מפרות את רצף התגובה.

סה"כ, התרופות הללו שפרו את הטיפול לדלקת, יתירה מכך, ההתקדמות הכירורגית והשיפור יכולת לטפל בסיבוכי המחלה מאפשרים היום שימור של הראיה ברוב החולים.

שני מסרים חשובים לחולי אוביאיטיס ובני משפחותיהם:

1. אוביאיטיס היא מחלה כרונית רבת פנים ולכן לעתים קרובות האבחנה המלאה וההבנה של אסטרטגיית הטיפול והפרוגנוזה של המחלה אינן מידיות. מהלך המחלה בכל חולה מלמד את הצוות המטפל על המחלה באותו חולה ובשיתוף פעולה מגיעים לטיפול המיטבי.
2. הטיפול באוביאיטיס מורכב מאוד ומשול לריצת מרתון, יש עליות ומורדות ומהלך המחלה נוטה להיות ממושך. שיתוף הפעולה של הרופא עם המטופל ואווירת האמון כמו גם האמונה בהצלחת הטיפול בשיתוף פעולה עם המטופלים חשוב ביותר להצלחת הטיפול.