מחלות אאוזינופיליות: הטיפולים הממוקדים

מחלות מוכרות רבות, מוגדרות כמחלות אאוזינופיליות של מערכת החיסון ובכלל זה מחלת האסתמה. לאחר שנים ארוכות של טיפול במחלות אלה באמצעות סטרואידים, נכנסו לשימוש הטיפולים הביולוגיים הממוקדים, שמצליחים להשיג תוצאות נהדרות עבור חולים בכל סוגי המחלות האאוזינופיליות

במאמר זה נדון על:

מחלות אאוזינופיליות | דוגמאות למחלות אאוזינופיליות | התסמינים | אבחון | טיפול במחלה | טיפול באסתמה אאוזינופילית

צפו בפרופ' ננסי אגמון מסבירה על כך בראיון לתכנית חיים בריא

מהן מחלות אאוזינופיליות?

מחלות אאוזינופיליות הן מחלות של מערכת החיסון והן באות לידי ביטוי בפעילות מוגברת של תאים מסוימים של המערכת החיסונית. אם נמשיל את מערכת החיסון לצבא ההגנה של הגוף ובצבא הזה ישנם חיילים, מערכות נשק ומערכות בקרה, אז חלק מהחיילים בצבא הזה ייקראו אאוזינופילים.

החיילים האלה, כלומר תאים מסוימים במערכת החיסון, הם לא מתוחכמים במיוחד והם משמשים בקווי ההגנה הראשונים של הלחימה.

תאים אלה היו הרבה יותר חשובים בעולם הקודם ובארצות העולם השלישי אבל בעידן המודרני החשיבות שלהם פחותה.

בשלב מסוים, התאים האלה יכולים להפוך לתאים שמייצרים מחלה ובמקרה כזה, אותה מחלה תוגדר כמחלה אאוזינופילית.

מהן דוגמאות קלאסיות של מחלות אאוזינופיליות?

תחילה חשוב להבהיר כי, מאחר ומערכת החיסון היא חוצת גבולות ואינה מוגבלת לאיבר או לאזור מסוים בגוף, הרי שמחלות של מערכת החיסון ובכלל זה מחלות אאוזינופיליות, יכולות לפגוע בכל איבר בגוף, מכף רגל ועד ראש. המחלה האאוזינופילית השכיחה והמוכרת ביותר כיום היא אסתמה, מחלת ריאות חסימתית שמתווכת על ידי האאוזינופילים.

מחלה אאוזינופילית נוספת היא מחלת הנאזאל פוליפוזיס, שבאה לידי ביטוי בהיווצרות פוליפים באף. הסובלים ממחלה זו מתקשים לנשום ולהריח ובדרך כלל גם מפתחים אסתמה במקביל. על אף שהיא נשמעת כמו מחלה קלה, מחלה זו כרוכה בניתוחים חוזרים ונשנים להסרת הפוליפים.

מחלות אאוזינופיליות כוללות מחלות נוספות כמו מחלות עור, מחלות של מערכת העיכול העליונה ושל מערכת העיכול התחתונה והגרוע מכל – מחלה רב מערכתית שפוגעת במספר איברים ומערכות גוף במקביל, ובמקרים קיצוניים יכולה להיות גם מסכנת חיים.

לשם המחשה, מטופל שסבל משלל בעיות בעור, במערכת העיכול ובלב, קיבל אמנם טיפול נהדר שריפא את המחלה האאוזינופילית, אך הנזק שנגרם כבר ללב היה רב מדי ואותו מטופל נזקק להשתלת לב.

האם ישנם תסמינים ייחודיים למחלות אאוזינופיליות?

התשובה היא כן ולא. כן, מכיוון שישנם בהחלט תסמינים לפגיעה שגורמת המחלה האאוזינופילית למערכות הגוף השונות ובכלל זה בעיות נשימה, נגעים עוריים, בעיות שמיעה, בעיות ראייה וכדומה. לא, מכיוון שלא מדובר בתסמינים ייחודיים למחלות אאוזינופיליות ובמקרים רבים קיים קושי לשייך למשל בעיית שמיעה לגורם אאוזינופילי.

איך מאבחנים מחלה אאוזינופילית?

ב-80% מן המקרים, יכול כל אדם לאבחן נוכחות של מחלה אאוזינופילית באמצעות קריאת התשובות של ספירת דם פשוטה. בדף תוצאות הבדיקה מופיעה תוצאה של בדיקת EOS שמשקפת למעשה את ספירת האאוזינופילים בדם.

כל תוצאה חריגה (הנורמל הוא 500) אמורה להדליק אצלנו נורה אדומה. חריגות בכמות האאוזינופילים בדם יכולות להיגרם ממספר סיבות שאינן קשורות למחלות אאוזינופיליות ובכל זאת, גם כאשר ישנה חריגה משמעותית של מאות אחוזים וגם כאשר החריגה היא מינורית, מדובר במצב שמחייב התייחסות.

במרבית המקרים, מופנים חולים לבדיקות ייעודיות למחלות אאוזינופיליות לאור חשד של רופא באוסף של תסמינים או בספירה חריגה של אאוזינופילים בדם.

האבחון עצמו מבוסס על בחינת שילוב התסמינים הקיימים אל מול ספירת האאוזינופילים בדם ובאזור הגוף הפגוע. כך למשל, אצל אדם עם פוליפים באף ומחלת ריאה חסימתית, בעל ספירה של 1,200 אאוזינופילים בדם, אין ספק כי האאוזינופילים מעורבים בכך.

מהי הגישה הטיפולית במחלות אלה?

עד כה התבסס הטיפול במחלות אאוזינופיליות על מתן סטרואידים. הסטרואידים הם תרופה נפלאה שמשיגה את מטרתה הטיפולית, אך למרבה הצער הם עצמם עלולים לגרום לנזק בגוף וליצור חולי אופייני להם.

כיום, כמו במחלות רבות אחרות, גם במחלות אאוזינופיליות נעשה שימוש בתרופות ביולוגיות, אותן אנו יודעים למקד באאוזינופילים עצמם ואף בגורם שמפעיל אותם. האאוזינופילים תלויים בחלבונים מסוימים כמו למשל חלבון IL5 (איי-אל-5), שלא משחק שום תפקיד חשוב אחר בגוף ולכן אם ננטרל את אותו חלבון, ננטרל את האאוזינופילים מבלי לגרום לנזק נלווה בגוף.

התרופות הביולוגיות פועלות באמצעות נוגדנים מונוקלונליים המיוצרים במעבדה במטרה לתקוף גורם אחד ספציפי בגוף ובמקרה הזה, את חלבון IL5.

כיום קיימות תרופות ביולוגיות שיודעות לטרגט את חלבון IL5 בכמה דרכים שונות וכן לטרגט חלבונים נוספים שמתווכים את המחלות האאוזינופיליות כמו למשל חלבון IL-4 וחלבון IL-13. תרופות אלה מאפשרות למעשה להפחית את השימוש בסטרואידים ואף להפסיק אותו כליל.

מה לגבי אסתמה?

מרבית מקרי האסתמה ובמיוחד בקרב ילדים, נובעים מאלרגיה אך גם במקרים אלה מעורבים אאוזינופילים ובחלקם הגדול הם משמשים אף כגורם המרכזי להופעת האסתמה. אצל חולי אסתמה המתמודדים עמה היטב באמצעות משאפים ומרחיבי סימפונות, לא נעשית כל התערבות מעבר לכך.

לעומת זאת, אצל חולים שמחלת האסתמה שלהם אינה בשליטה ודורשת שימוש רב בסטרואידים ומשאפים, ניתן בהחלט להילחם באאוזינופילים כפתרון יעיל. במקרים אלה, הורדת ספירת האאוזינופילים בדם אל מתחת לרמה של 150 מאפשרת הפסקה של הסטרואידים לחלוטין.

האם אסתמה יכולה להיות גם אלרגית וגם דלקתית?

התשובה היא בהחלט כן. אצל מרבית חולי האסתמה פרצה המחלה כתוצאה מאלרגיה, אך ייתכן מאוד שלאורך זמן נטלו האאוזינופילים תפקיד יותר ויותר מרכזי בשימור המחלה. על כן, אצל חולי אסתמה שלא ניתן להשיג אצלם שליטה במחלה גם באמצעות שימוש בסטרואידים ומשאפים, בהחלט יש מקום להתייחס למחלה כאל אסתמה אאוזינופילית המחייבת הפחתה של רמת האאוזינופילים בדם באמצעות אותן תרופות ביולוגיות.