סקירת מערכות: המדריך השלם שלך לבדיקות הריון

במהלך ההריון נהוג לבצע מספר בדיקות אולטרה-סאונד למטרות שונות כגון הערכת גיל ההריון, הערכת משקל העובר ובדיקת חיוניותו. אחת הבדיקות המקובלות היא סקירת מערכות המורכבת מסקירה ראשונה (מוקדמת) המבוצעת בשבוע 14-16 וסקירת מערכות שנייה (מאוחרת) בין השבועות 20-23 | מדריך לסקירת מערכות בהריון  

על כך מסביר פרופ' בועז וייס בתכנית המילון הרפואי בווידאו בהנחיית פרופ' קרסו

סקירת המערכות נועדה לבדוק את המבנה של העובר ולאבחן את מצבו מתוך תקווה כי הבדיקה תצביע על עובר תקין מבחינה אנטומית. בבדיקה עצמה הבודק עובר על אברי העובר המתפתח ומוודא את תקינותם.

התקינות תלויה בקיום האיבר (לדוגמא קיומן של שתי כליות), גודל האיבר הנבדק ומיקומו (ובאותה דוגמא- לוודא שמיקום הכליה תקין ולא באגן), צורתו, אספקת הדם אליו ובמקרים מסוימים (כגון הלב) גם תפקודו.

מתי מתבצעת סקירת המערכות?

המקובל לרוב לבצע שתי סקירות מערכות. הראשונה הנקראת "המוקדמת" מתבצעת בסוף הטרימסטר הראשון- תחילת הטרימסטר השני של ההיריון.

מקובל לבצע בדיקה זו בשבועות 14-16 להריון אך ככל שמשתכללים מכשירי ה-US ומיומנות הרופאים, ניתן לבצעה כבר בשבוע 13-14 ולעתים לשלבה עם בדיקת השקיפות העורפית במהלך השבוע ה-13.

הסקירה השנייה מתבצעת לרוב בשבועות 20-24 להריון (לפי נייר העמדה לא לפני 19 ולא אחרי 25).

למעשה זוהי סקירת המערכות "הרשמית" והמונחית על ידי ניירות העמדה. כלומר, גם במקרים בהם בוצעה הסקירה הראשונה, יש לבצע את הבדיקה המאוחרת.

כיום רופאים רבים נוהגים לבצע גם בדיקה שלישית, במהלך הטרימסטר השלישי. בדיקה זו איננה סקירת מערכות בדומה לשתי הבדיקות המוקדמות אלא בדיקה חוזרת אחר התפתחות חלק מאברי העובר וזאת כדי לוודא כי האיברים הממשיכים להתפתח בעובר אכן מתפתחים כהלכה. בדרך כלל בבדיקה זו אומדים את משקל העובר, בודקים את התפתחות המוח, הכליות וליבו של העובר.

מה קורה כאשר הבדיקה מצביעה על בעיה בעובר?

יש לזכור כי במרבית המקרים הבדיקה מצביעה על עובר תקין לחלוטין. עם זאת, לצערנו, לעתים הבדיקה מצביעה על מום וודאי עם השלכות על התפתחות העובר, הילוד והילד. השלכות אלו, עשויות להיות חמורות יותר או פחות.

כך לדוגמא: ישנם מומי מוח קשים ביותר אשר גורמים לכשעצמם לפגיעה התפתחותית קשה ביותר ללא יכולת "לתיקון" המצב (למשל פיצול לא תקין בין שתי ההמיספרות).

לעומת זאת, לעתים, באותה המערכת (למשל במוח) מתגלה ממצא שעשוי לפגוע בהתפתחות העובר אך עשוי גם להסתיים בלידת ילד בריא לחלוטין (למשל הרחבת חדרי מוח העובר).  ישנם גם מומים אחרים שהם "כירורגים" באופיים כגון שפה שסועה, מומי לב, בקע סרעפתי ועוד- אלו מומים אשר ניתנים לתיקון לאחר הלידה.

במקרים בהם מתגלה מום או ממצא ברור ניתן יעוץ מפורט לבני הזוג. הייעוץ ניתן על ידי מבצע הסקירה ובהמשך(לרוב במסגרת בית חולים) במידת הצורך, על ידי צוות ייעודי מולטי דיסציפלינרי (מומחים מתחומים שונים).

בני הזוג אמורים לקבל מידע על המום, על התפתחות העובר והילוד עם המום והאם ישנן דרכים לתיקון המצב ולקבל החלטות בהתאם.  חשוב לזכור כי לרוב, מציאת הפגם לכשעצמו , איננה מסיימת את האבחנה אלא רק מתחילה את תהליך הבירור.

בנוכחות פגם אנטומי מומלץ לרוב לבצע בירור גנטי מלא הכולל יעוץ גנטי, בדיקת קריוטיפ וצ'יפ גנטי (לרוב על ידי דיקור מי שפיר) ובדיקות נוספות.

במקרים רבים בהם מתגלה המום והברור אינו מעיד על בעיה נוספת אנו מדברים על מום מבודד שניתן לתיקון ואזי ההריון נמשך. לעיתים הבדיקה מגלה ממצאים אשר אינם מומים לכשעצמם אלא "ממצאים רכים" .

פרופ' בועז ווייס: "בני הזוג אמורים לקבל מידע על המום, על התפתחות העובר והילוד עם המום והאם ישנן דרכים לתיקון המצב ולקבל החלטות בהתאם. חשוב לזכור כי לרוב, מציאת הפגם לכשעצמו, איננה מסיימת את האבחנה אלא רק מתחילה את תהליך הבירור".

ממצאים אלו אינם משפיעים על בריאות הילוד (אין להם כל משמעות לכשעצמם) אך עלולים, לעתים, להגדיל את הסיכון לבעיה כרומוזומלית או גנטית.

לדוגמא נוכחות של מוקד אקוגני בלב, מעי שנראה לבן מהרגיל, כלי דם היוצא שלא בצורתו הרגילה מאבי העורקים ועוד. במקרים שכאלו נהוג לייעץ ליולדת האם עליה להשלים את הבירור על ידי יעוץ גנטי ובדיקה אבחנתית יותר כגון דיקור מי שפיר.

האם הבדיקה יכולה לזהות את כל המומים המולדים?

ככלל, ככל שהבדיקה תהיה מקיפה יותר כך יזוהו יותר מומים. בישראל נקבע סטנדרט מינימום גבוה מאד על ידי האיגוד למיילדות וגינקולוגיה אך גם הוא לא מושלם. עם זאת, גם אם נבצע את הבדיקה היסודית ביותר עדיין ייתכנו מקרים בהם לא נראה את הפגם האנטומי:

א. מדובר בפגם קטן ביותר והתנאים הפיזיולוגים בהריון מקשים על הדמיית הממצא (למשל פגם קטן במחיצה הבין חדרית בלב).

ב. מומים בהם הפגם מתפתח בשלבים מאוחרים יותר (למשל במספר בעיות מוחיות, חסימות במערכת העיכול ועוד) .

ג. בעיות עובריות רבות אשר לא מתבטאות במומים אנטומיים.

פרופ' בועז ווייס: " סקירת מערכות לא מאבחנת בשום אופן 100% מהמומים. לפי הספרות הרפואית, שיעור הזיהוי עומד על כ- 90 אחוזים מהמומים הגדולים. הבדיקה לא מאבחנת מומים כרומוזומליים או גנטיים, כמו תסמונת דאון, כיוון שרק כ־50% מהעוברים עם תסמונת דאון מציגים ממצא אנטומי חריג. יחד עם זאת ,ניתן למצוא סימנים מחשידים היכולים לכוון לביצוע סיסי שליה או בדיקת מי שפיר.

האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה פירסם באוקטובר 2012 נייר עמדה המכיל הנחיות לבדיקת אולטרסאונד בהריון. תקנות אלה מחייבות את כל הגינקולוגים, אולם חשוב לציין כי הן אינן קובעות פרמטרים מדויקים לבדיקה לגבי כל אחד מהאיברים, ולכן ייתכן שוני בין הבדיקות אצל רופאים שונים.

ההנחיות הן לבדיקת הפרמטרים הבאים:
• קוטר דו רקתי של הגולגולת (BPD)

• היקף הראש (HC)

• היקף הבטן (AC)

• אורך עצם ירך אחת (FL)

האיברים והמערכות לבדיקה ולדיווח:
• גולגולת ומוח (בחתך רוחבי): צורת הגולגולת בחתך רוחב, מוח קטן וציסטרנה מגנה, החדרים הצדדים במוח והכורואיד פלקסוס, קו האמצע ו- Cavum septi pellucidi (רק בסקירה מאוחרת).

• פנים: ארובות עיניים, שפתיים.

חזה: ריאות, מבט 4 מדורי הלב, מוצא העורקים הגדולים.

• בטן: קיבה, כליות, כיס שתן, השרשת חבל הטבור בבטן העובר.

• עמוד שדרה.

• קיום עצמות ארוכות בגפיים העליונות והתחתונות וקיום כפות ידיים ורגליים (לא כולל אצבעות).

• מספר כלי הדם בחבל הטבור.

• מיקום השליה.

• כמות מי השפיר.

• קיום דופק ותנועות.

סקירת מערכות בתלת־ממד

חשוב להדגיש כי לא ניתן לזהות באולטרסאונד תלת־מימד מומים שלא ניתן לגלות בדו־מימד. ממילא כשנעשית סקירת מערכות עם מכשיר שיכול לתת תמונה תלת־ממדית, רוב הבדיקה נעשית בדו־ממד.

אבל, אם נמצא מום כמו שפה שסועה, ניתן להדגים אותו בצורה יותר מוחשית להורים. השימוש בתלת־ממד מתפתח כיום אך עדיין לא בשימוש כחלק מהשגרה.