הדרך הנכונה לאבחון ושיטות הטיפול לסובלים משחיקת סחוס הברך

ניתוח להחלפת ברך נחשב ליעיל מאוד וצובר תאוצה בקרב מטופלים הסובלים מבעיות ברכיים, אך עם זאת לא כל המטופלים מרוצים מתוצאות הטיפול

צפו בד"ר איליה פרוסו מתראיין על כך לתוכנית סטטוסקופ, רשת 13

קיימים גורמים רבים שעשויים להשפיע על התוצאה הסופית, כמו סוג המשתל, הגישה והשיטה הניתוחית, שימוש באמצעים טכנולוגיים ועוד, אך לפי המחקרים הגורם החשוב והבסיסי ביותר הוא האבחון הנכון וההבנה של האם בכלל ניתוח להחלפת הברך הוא הכלי המתאים בטיפול באותו הפציינט.

מהם השלבים בדרך לאבחון הנכון?

תשאול המטופל (אנמנזה)– על הרופא להקשיב בסבלנות לסיפור המקרה ולתלונות, להתייחס למחלות הרקע, לגיל ולמין- ידוע ששחיקת הסחוס מופיעה מעל גיל 55 וברוב המקרים אצל נשים בגלל מאפיינים אנטומיים, פיזיולוגיים והשפעות הורמונליות של אותו הגיל.

יש להתייחס לזמן ולמשך התלונות- אנשים עם שחיקת סחוס נוטים לסבול במשך שנים מכאבים עם תקופות טובות יותר וטובות פחות, כשבדרך כלל יש החרפה של הכאבים לאחר עומס על הברכיים כגון טיולים, עבודה פיזית ומאמצים שונים.

עם חלוף הזמן ככל שהשחיקה מתקדמת כך התקופות הפחות טובות הולכות ומתרבות.

בנוסף חשוב להבין את אופי וסוג הכאב, תלונות האופייניות לאדם הסובל משחיקת הסחוס בברך הן כאבים מכאניים שמופיעים כשיש עומס על המפרק כמו בעמידה או הליכה ממושכת, קושי בעליית או ירידת מדרגות, קימה מכיסא לאחר ישיבה ממושכת, נפיחויות חוזרות של הברך, תחושה שהברך לא יציבה או בורחת, רעשים, קליקים וכו', לעומת תלונות של כאבים, שריפה וזרמים קבועים לרגליים גם בזמן מנוחה- שמתאימים יותר לכאבים עצביים היכולים לנבוע מבעיות גב.

בדיקה גופנית– כבר בכניסת המטופל לחדר ניתן להתרשם מהצליעה ולהגדיר את סוגה (צליעה המאפיינת בעיות ברכיים, צליעה של בעיית פרקי ירכיים, צליעה נוירולוגית ועוד), בזמן בדיקת הברך- צריך להבחין אם יש סימני דלקת, נוזל בברך, לבדוק את הטווחים, ואת יציבות הרצועות.

לבסוף חשוב לבדוק גם את מפרקי הירך והעמוד שדרה- שיכולים לדמות כאבים בברך בגלל העצבוב המשותף.

בדיקות הדמיה– הבדיקה הטובה ביותר לצורך הבנה והחלטה היא צילום רנטגן פשוט של הברכיים בעמידה (לא CT ולא MRI), באמצעותה מתקבלת תמונה בהירה לגבי מצב הסחוס בזמן עומס המופעל על הברך.

בצילום ניתן להתרשם מעצמות הירך והשוק והמרווח ביניהן המבטא את עובי הסחוס. מצב של מרווח גדול בין העצמות- מעיד על המצאות סחוס בעובי מלא, לעומת זאת כאשר המרווח נעלם לחלוטין ונוצר מגע בין העצמות- משתמע מכך שיש שחיקה מלאה של הסחוס.

לאחר איסוף הנתונים הנדרשים, יש לבחון אם יש התאמה בין שלושת הדברים שבדקנו.

במידה ויש התאמה מלאה, ניתן להסיק בביטחון שאכן הכאבים והסבל של המטופל נובעים משחיקת הסחוס.

במצבים שאין התאמה (הסיפור לא מתאים לבדיקה או התמונה לא מתאימה לסיפור) חייבים להעמיק את הבירור כולל הדמיות נוספות, ייעוצים בתחומים אחרים, זריקת מבחן למפרק ועוד.

בשום אופן אין להתקדם לשלב הבא כל עוד לא ניתנה האבחנה המדוייקת.

אם כך, במידה ויש התאמה בין כל חלקי הפאזל- הולכים לניתוח?

השלב הבא הוא קריטי בציר קבלת ההחלטות, והשאלה שנשאלת היא רמת הפגיעה באיכות החיים.

מצד אחד ישנם מטופלים רבים שהפגיעה באיכות החיים שלהם היא מועטה, אלה מטופלים שאין להם צרכים פיזיים או כאלה שמצליחים להתמודד עם הכאב בעזרת פיזיותרפיה, פעילות גופנית, כדורים וכדומה.

לעומת מטופלים שהפגיעה באיכות החיים שלהם היא משמעותית, כשהכאב והמגבלה מונעים מהם את היכולת לנוע בחופשיות, לטייל, לעשות ספורט, לרקוד, לעלות ולרדת במדרגות, לעבוד בגינה, לעשות קניות וכו'.

מכיוון שהניתוח להחלפת ברך הוא בהגדרה ניתוח לשיפור איכות החיים, פועל יוצא מכך שהוא מיועד רק לאנשים שיש להם פגיעה קשה באיכות החיים.

הניתוח אינו מתאים לאלו עם פגיעה קלה למרות שהצילום מראה שחיקת סחוס מלאה.

מי בעצם מחליט אם צריך ניתוח או לא?

המטופל עצמו הוא זה שאמור לקבל את ההחלטה לאחר שהוצגו בפניו הממצאים, השיקולים, היתרונות, החסרונות והסיכונים.

חשוב לציין שהמוכנות הרגשית והנפשית של המטופל וסביבתו הקרובה לקראת הניתוח הן חשובות ביותר גם בזמן קבלת ההחלטות וגם לצורך תהליך החלמה ושיקום קלים יותר.

לסיכום:

האבחון הנכון הוא הבסיס להצלחת הטיפול.

כדי להגיע לאבחון המדויק כדאי לפנות ולהדבק על ידי מומחה בתחום החלפת מפרקים, לעבור את התהליך של עיבוד הממצאים, לא לוותר אם יש ספק באבחנה, לקחת בחשבון ולהתחשב במצב הרגשי של המטופל ולבסוף להציג את אפשרויות הטיפול בין אם זה טיפול שמרני או ניתוח.