אצבעות פטישון: הגורמים והטיפולים

"אצבע פטישון" (hammer toe) הוא הכינוי לעיוות באצבעות הקטנות בכפות הרגליים שעיקרו בלט גבי (לכיוון מעלה) של המפרק הבין גלילי באצבע, שנוצר בשל חוסר יכולת ליישר את המפרק. החלק הבולט עלול להשתפשף כנגד הנעל. החיכוך המתמיד גורם ליבלת נוקשה, ולעתים מכאיבה

צפו בד"ר מלמד מסביר על כך בראיון עם פרופ' קרסו בתכנית המילון הרפואי בוידיאו

התהליך עשוי לכלול גם פריקה או תת פריקה של המפרק בין המסרק לבין הגליל הקריבני של האצבע. כאשר לא ניתן לשחזר את המפרקים מדובר בעיוות קבוע. בנוסף לבלט הגבי, הגליל הקריבני של האצבע הפטישונית, בשל מנחו הזקוף, לוחץ את ראש המסרק לכוון סולית הנעל, וגורם ללחץ מוגבר של ראש המסרק. דבר זה יבוא לידי ביטוי ביבלת נוקשה, שהיא תגובת הגוף ללחץ המוגבר, ולכאב בדריכה ובהליכה (Metatarsalgia).

הגורמים לאצבע פטישון

אצבע פטישון מתפתחת בד"כ בהדרגה עם השנים. יש גורמים המאיצים או גורמים לתהליך לבוא לידי ביטוי מהיר.

שימוש בנעלי עקב גורם לחוסר איזון ביחסים שבין המסרק והאצבע. לאורך השנים נוצרת תת פריקה קבועה של המפרק, בשל התקצרות הרצועות בצד הגבי (עליון) והחלשות הרצועות בצד של סולית כף הרגל.

השימוש בנעלי עקב ונעליים אפנתיות הוא אחת הסיבות שהעיוות נפוץ יותר אצל נשים.

פעולת השרירים והגידים על האצבעות שומרת על המנח התקין שלהן. כל שריר וגיד פועל בדרך אחרת על מפרקי האצבעות.

שילוב נכון של פעולתם מאפשר את הנעת האצבעות מחד ובו בזמן שמירה על המנח התקין ומניעת עיוות.

הפרעה בפעולת השרירים, הקורית במצבים של שיתוק או פעילות לא תקינה של מערכת העצבים גורמת לחוסר איזון בין השרירים והתפתחות עוות האצבעות. לכן, שיתוק, מולד או נרכש יכול לגרום לאצבעות פטישון.

חולי סוכרת נוטים לפתח הפרעה בעצבים הארוכים לכפות הרגליים, מצב הקרוי נוירופתיה, הגורם לעתים קרובות לאצבעות פטישוניות.

הלוקס ולגוס (Hallux Valgus)

סיבה נוספת להתפתחות עיוות זה באצבע השנייה (שליד הבוהן הגדולה) היא עוות הבוהן הגדולה (Hallux Valgus), אשר בשלבים מתקדמים נדחקת אל מתחת לאצבע השנייה הסמוכה, מרימה אותה בקביעות וגורמת לעוות, שלאורך זמן הופך לקבוע.

מכאן, שאצבעות פטישון, ובפרט האצבע השנייה יכולה להיות משנית לעוות של הבוהן הגדולה.

הטיפול הלא ניתוחי

באצבעות פטישון נועד לצמצם את חוסר הנוחות שבגינן. מומלץ להשתמש בנעל עם קופסת בהונות (החלק הקדמי של הנעל) שתהיה גבוהה ורכה, כך שתוכל להכיל את האצבעות המורמות מבלי לגרום ללחץ עליהם.

ניתן להדביק מדבקה שמרפדת את היבלת ועשויה להקטין את הכאב. לכאב בסולית כף הרגל יש להשתמש בנעליים נוחות יותר, עם סוליה רכה ו/או מדרסים המקטינים את הלחץ באזור ראשי המסרקים.

אף שהטיפול הלא ניתוחי עשוי להקל על תסמיני האצבע הפטישונית, הוא לא יכול לתקן את העיוות.

הטיפול הניתוחי

מכוון לצמצום או ביטול העיוות. בשלב המוקדם הוא יכול להיות כרוך בניתוק של גיד או רצועה על מנת לנסות להחזיר את האיזון לאצבעות ולגרום ליישורן, או לפחות להאט את החרפת העיוות.

במצבים בהם העיוות נוקשה יש צורך בניתוח שיכלול ניסור של עצמות האצבע על מנת ליישרן ו/או ביטול המפרק הבין גלילי של האצבע. מתקבלת אצבע נוקשה אך במנח תקין.

באם העיוות מתקדם מאוד וכרוך בפריקה במפרק שבין האצבע לגליל, אזי הניתוח לעתים קרובות צריך לכלול גם ניסור וקיצור של המסרקים. במצבים אלו ההחלמה ארוכה יותר והתפקוד הסופי יהיה בד"כ נחות בהשוואה למקרים בהם הניתוחים נעשים בהקדם.

לסיכום: אצבעות פטישון יכולות להתפתח בעיקר עקב הנעלה לא נכונה, כסיבוך של עיוות הבוהן הגדולה, ו/או הפרעה נוירולוגית כולל נוירופתיה סוכרתית. הטיפול הוא בעיקרו על ידי נעל נוחה ומדרס.

טיפול ניתוחי מכוון למניעת החמרת העיוות במקרים הקלים, על ידי חיתוך רצועות ו/או גידים. במקרים המתקדמים יש צורך בניסור העצמות וביטול המפרקים על מנת להתגבר על העיוות.